מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה

דרגו את המאמר

אנשים רבים מבצעים מדי יום עבירות תעבורה, חלקן חמורות המביאות את הנהגים הסוררים בפני שופט. האם יש להורות על מעצר עד תום ההליכים כאשר מדובר בעבירות תעבורה? סוגיה זו נדונה לא אחת בערכאות המשפטיות. בש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ' מדינת ישראל, אשר ניתן במרץ 2008, עסק בית המשפט העליון בהלכה לפיה בדרך כלל אין לעצור אדם עד תום ההליכים בעבירות תעבורה.

"מעצר עד תום ההליכים במקרה של עבירות אלו יהיה במקרים חריגים בלבד", נכתב בפסק הדין, "מקרים אלו הינם כאלה אשר מתקיים בהם חשש אמיתי לכך שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם". בבוא בית המשפט להורות על מעצר עד תום ההליכים, עליו לשים ליבו למטרת מעצר זה – מניעה מאדם לנהוג עד תום ההליכים כנגדו. אי לכך, יש לבדוק האם לא ניתן להשיג את תכליתו של המעצר בדרכים חלופיות. בית המשפט אמור לבחון במקרים אלו את תסקיר המעצר של שירות המבחן, ובו חלופות מעצר בעניינו של הנאשם.

עבר פלילי ותעבורתי

בש"פ 10118/04 נזמי גבאלי נ. מדינת ישראל, קיבל בית המשפט את ערעורו של אדם אשר הוטל עליו מעצר עד תום ההליכים, וזאת למרות עבר מכביד בתחום התעבורה ובתחום הפלילי. לא זו אף זו, כנגד העורר במקרה זה עמדו אף מאסרים על תנאי בגין עבירות תעבורה.

בית המשפט התייחס בפסיקתו זו לנגע תאונות הדרכים אשר גובה מדי שנה קורבנות רבים, ואף נאמר כי מוטל על השופטים להיתרם למאבק בתופעה קשה זו. עם זאת, נקבע כי במקום בו ניתן להרחיק את הנאשם מהכביש תוך הימנעות ממעצרו עד תום ההליכים, יש לבחור בדרך זו.

דברים זהים נקבעו בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מדינת ישראל אשר ניתן בפברואר 2006. בפסק דין זה עסק בית המשפט העליון בערעור בנוגע למעצר עד תום ההליכים שהוטל על אדם בעל עבר תעבורתי ופלילי כבד. לאחר בחינת תסקיר שירות המבחן, נקבע כי יש להורות על חלופת מעצר בית בבית אמו של הנאשם.

"בית המשפט ייתרם למאבק בתאונות הדרכים בעת גזירת עונשו של הנאשם, ככל שיורשע", נכתב בפסק הדין, "עם זאת, בשלב המעצר שומה על בית המשפט לבחון ולאתר דרך חלופית ראויה, אשר פגיעתה בחירות הנאשם פחותה, לשם השגת מטרת המעצר".

התנאים למעצר עד תום ההליכים

ישנם מספר תנאים אשר צריכים להתקיים על מנת ליצוק תוכן בפרשנות ה"מקרים החריגים" המצדיקים מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה. ראשית, על התביעה להוכיח את קיומה של תשתית ראייתית להוכחת אשמתו של הנאשם. דהיינו, האם יש בחומר החקירה פוטנציאל הוכחתי להרשעת הנאשם.

שנית, התביעה נדרשת להוכיח את קיומה של עילת מעצר (לדוגמא, חשש להימלטות מן הדין, חשש לשיבוש הליכי משפט, חשש לפגיעה בביטחון הציבור, הפרת תנאי שחרור, אי מתן ערובה). גם לאחר עמידה בשני התנאים הראשונים, בית המשפט לא יורה על מעצר עד תום ההליכים במידה והוצגו בפניו חלופות מעצר המקיימות את תכלית המעצר.