כמו בקמפיין הפופולארי ברדיו, אשר מוגש מטעם הרשות לבטיחות בדרכים, אדם אשר עולה על ההגה כאשר הוא שתוי נותן למעשה "לאכוהול לנהוג במקומו". לא אחת, נהג איננו יודע מהי השפעת האלכוהול עליו ופעמים רבות הנהג מרגיש בטוח מספיק לנהוג חרף שתיית משקאות חריפים זמן קצר קודם לכן.
היות ולא ניתן למדוד את השפעתו של האלכוהול על כל אדם ואדם, וזאת בשל קיומם של משתנים רבים (כגון ניסיון בנהיגה, ניסיון בשתייה, משקל גוף, ארוחה עם השתייה וכדומה), המחוקק העמיד לרשות המשטרה ובית המשפט מספר כלים לעמוד על כשרותו של פלוני לנהוג לאחר שתיית אלכוהול. המחוקק קבע את הכמויות המותרות לפי חוק. אי לכך, מי שנמדדה בגופו כמות מעבר לתקנות, יש לראותו כמי שנהג בשכרות.
הלכה פסוקה היא כי "אין כל נפקות לשאלה האם הרגיש הנהג שתוי, האם נקט בפעולות כלשהן, האם עבר את בדיקת המאפיינים, האם שתה כמות קטנה או גדולה וכן הלאה. אם שתית, אל תנהג. ומי שעבר ונהג ברמת אלכוהול גבוהה מהקבוע בחוק, יינו בראשו ואין לו להלין על העונש אלא על עצמו בלבד".
בשנים האחרונות - ריבוי בדיקות שכרות
בשנים האחרונות חלה החמרה של ממש בסוגייה זו. שוטרים "אורבים" לנהגים בדרכים, כאשר הם "חמושים" באמצעי בדיקה מדעיים. ניידות משטרה מתייצבות במקומות הנחשבים כבעייתים, לדוגמא ביציאה מאזורי הבילוי, ועורכים בדיקות פתע לנהגים מזדמנים. להלן מאמר קצר העוסק בבדיקת השכרות.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה מוגדר שיכור באופן הבא - "מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים". על פי סעיף זה, שוטר ראשי להורות לנהג להיבדק במועד ובמקום עליו הוא מחליט, וזאת כאשר יש לו חשד סביר להניח שמדובר בנהג האוחז בהגה כאשר הוא שיכור. הפקודה מוסיפה וקובעת כי חובה על נהג זה להיענות לדרישת השוטר. זאת ועוד, במידה ואדם נפטר בתאונת דרכים, ושוטר חושד כי ישנה סבירות לכך שהמנוח היה שיכור, רשאי הוא לבקש מרופא שמגיע למקום ליטול בדיקת דם מהנפטר.
אחוז האלכוהול או הסם אשר נהיגת רכב אסורה בהשפעתו נקבע על ידי שר התחבורה ושר הבריאות, בהתאם לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. כמו כן, השרים קובעים גם את השיטות לבדיקת האלכוהול או הסמים, את אופן ביצוען, מקומות הבדיקות והתעודות אשר ייתמכו בהן ויצורפו להן. תעודות אלו משמשות את בית המשפט כראיה במסגרת הליך כנגד הנאשם.
בדיקת הינשוף
בדיקת השכרות הנפוצה ביותר הינה בדיקת הינשוף. בדיקה זו נעשית באמצעות מכשיר אשר מראה את ריכוז האלכוהול של הנבדק באוויר נשוף. שוטר רשאי להורות לנהג לבצע בדיקת ינשוף במידה, גם כאשר אין חשד כלל לכך שמדובר בשיכור. תוצאות הבדיקה משמשות את המשטרה ואת בית המשפט כראיה להוכחת שכרותו של אדם.
רבות נאמר ונכתב על אמינותה של בדיקת הינשוף ועל דרך עריכתה. נהגים רבים "נחלצו" מהרשעתם בעבירת שכרות בתוקפם את קבילות הממצאים שניתנו על ידי בדיקת הינשוף. יצוין כי במרבית הפעמים הבדיקה הינה אמינה ויהיה זה קשה לסתור את ממצאיה. עם זאת, עורכי דין העוסקים בתחום יכולים למצוא פגמים באופן עריכת הבדיקה או לאתר סיבות שונות אחרות המצדיקות שמיטת הקרקע תחת הנתונים שהונפקו על ידה בעניינו של הנהג.
לדוגמא, בית המשפט זיכה נאשמים בגין בעיה בריאותית לבצע בדיקת ינשוף, פגמים בעריכת הבדיקה (לדוגמא, יש להמתין כ-15 דקות ממועד עצירת הנהג ועד לעריכת הבדיקה), פגמים ברישום הדו"ח, ספק בנוגע לבדיקות המקדימות למכשיר בטרם ביצוע הבדיקה וכדומה.
בדיקת דם
דרך נוספת באמצעותה ניתן לערוך לנהג בדיקת אלכוהול היא על ידי נטילת דגימת דם. לעיתים, נהגים מסרבים לעבור בדיקת ינשוף והשוטר מבקש מהם להתלוות אליו לבדיקת דם. בדיקת דם יכולה לאבחן כמות גדולה מהמותר של אלכוהול בגופו של הנהג והיא נחשבת בדיקה אמינה שממצאיה הינם קבילים בפני בית המשפט. עם זאת, גם בביצוע בדיקה זו עלולים ליפול פגמים שונים אשר בגינם ניתן לבקש את זיכויו של הנאשם.
פקודת התעבורה מונה תנאים מדויקים אשר רק בהתקיימם באופן מצטבר מהווה בדיקת הדם ראיה להוכחת שכרותו של פלוני. זאת ועוד, היות ובדיקת דם הינה בדיקה פולשנית, סירוב לעבור אותה איננו מעיד בהכרח על כך שהנהג הינו שיכור. שוטר רשאי לבקש מנהג לעבור בדיקת דם רק בהתקיים "חשד סביר" לכך שמדובר בנהג הנתון תחת השפעת משקאות חריפים (זאת בניגוד לבדיקת מאפיינים או בדיקת ינשוף אשר ניתן לבקש את ביצוען גם ללא חשד סביר).
בדיקת מאפיינים
בסרטי קולנוע רבים ניתן לראות שוטר אשר עוצר נהג בצד הדרך ומתחיל לבקש ממנו ללכת בקו ישר, להצמיד אצבעותיו או לגעת באפו בעיניים עצומות. מדובר בבדיקת שכרות העונה לשם "בדיקת מאפיינים". לעיתים שוטרים יערכו לנהג בדיקת מאפיינים גם כאשר יש בידם מכשיר ינשוף, וזאת על מנת לחזק את טענותיהם בדבר שכרותו.
כמו כן, בסמכותם של השוטרים לבקש מנהג לעבור בדיקת מאפיינים גם כאשר הם אינם מחזיקים "ינשוף" בניידת. יצוין כי בתי המשפט הינם ברי סמכות להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם על בסיס בדיקת המאפיינים בלבד.
בדיקת מאפיינים איננה רק בדיקה אקטיבית והיא מקפלת בתוכה גם התרשמות כללית של השוטר מהתנהגותו של הנהג ומצבו - ריח רע מהפה, עיניים אדומות ועצומות, התנדנדות, אי יכולת לעמוד במקום, צורת דיבור וכדומה. היתרון של בדיקה זו מבחינת המשטרה הוא כי כל שוטר יכול לבצע אותה בכל מצב ובכל סיטואציה.
חסרונה הבולט הוא כמובן ביכולתו של הנאשם להשיג על תוצאותיה שכן הם מהוות עדות להתרשומתו הבלתי מדעית של שוטר ממצבו. עוד יודגש כי כאשר נהג "נכשל" בבדיקת ינשוף או בדיקה מדעית אחרת (כגון דם או שתן), הצלחה במבחן מאפיינים אינה בהכרח יכולה להושיע אותו.
