ביטול החרמת רכב

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5

ישנן עבירות תעבורה אשר בגינן יש לקצין משטרה סמכות להחרים לא רק את רישיון הנהיגה של הנהג, אלא לאסור באופן מנהלי על השימוש ברכב. בין עבירות אלו ניתן למנות נהיגה בשכרות, הסעת נוסעים בשכר שלא לפי החוק, נהיגת נהג צעיר ללא מלווה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה תחת השפעת סמים וכדומה. עבירות אלו מפורטות בתוספת השביעית לפקודת התעבורה.

סמכותו של קצין המשטרה לורות על החרמת רכב לאחר עבירות תעבורה מעוגנת בסעיף 57(א)2 לפקודת התעבורה. סעיף זה קובע כי במידה ולקצין המשטרה ישנו יסוד סביר להניח כי נגד הנהג יוגש כתב אישום, הוא רשאי למסור לנהג הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום.

נהגים ובעלי רכבים, אשר מעוניינים בכך, יכולים להגיש ערעור על החרמת הרכב. הסעיף הרלבנטי לערעור זה הינו סעיף 57ב'. סעיף זה קובע כי בעל הרכב המוחרם, או הנהג אשר קיבל את הודעת ההחרמה, רשאי לפנות לבית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה בכדי לבטל את רוע הגזירה. בית המשפט לתעבורה יקבע האם יש לקבל פניה זו בהתאם לשמיעת אחד מהבאים – שוטר, היועץ המשפטי לממשלה ואו ב"כ של היועץ המשפטי לממשלה.

      בבוא בית המשפט לבטל החרמת רכב, עליו לבחון האם התקיים אחד מהתנאים הבאים:

• בעל הרכב לא נתן את הסכמתו לשימוש ברכב, והרכב נלקח ללא ידיעתו.
• נהג הרכב עשה במכונית שימוש בניגוד להוראותיו של בעליה, ובעל המכונית עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה.

סעיף 57ב(ג) מוסיף וקובע כי בית המשפט רשאי לבטל את החרמת הרכב, או לקצר את תקופת שלושים הימים, וזאת בהתאם ל"נסיבות אחרות" מאלו אשר פורטו לעיל. נסיבות אלו צריכות להצדיק את העניין ובית המשפט מביא בחשבון במקרים אלו, בין השאר, את הזיקה בין הנהג לבעל הרכב.

ההבדל בין פסילת רישיון נהיגה להחרמת רכב

ישנם מקרים אשר במסגרתם מתבקש בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש. אלו הם מקרים שבהם הרכב נלקח מהבעלים ללא הסכמה, או במקרים שבהם הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב שעשה כל שביכולתו למנוע את העבירה.

במקרים אחרים, בית המשפט רשאי לבטל איסור שימוש גם בהתאם לקיומן של נסיבות אחרות המצדיקות זאת. שאלת מיליון הדולר בעניין זה היא הפרשנות שנותן בית המשפט לסעיפים אלו.

בתי המשפט עסקו, בשורה ארוכה של פסקי דין, בפסילה מנהלית של רישיון נהיגה ובנסיבות אשר בגינן בית המשפט יתערב בהחלטה בנוגע לפסילת רישיון נהיגה באופן מנהלי. עם זאת, יש לזכור כי המחוקק הבדיל והפריד בעצמו בין פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה לבין פסילה מנהלית של רישיון הרכב.

ביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה ייעשה (על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה) כאשר בית המשפט השתכנע שביטול הפסילה לא יביא לפגיעה אפשרית בביטחון הציבור. לאמור, אדם אשר רישיון הנהיגה שלו נפסל יכול להוכיח העדר מסוכנות ולהביא לביטול פסילת רישיון הנהיגה.

בניגוד לכך, כאשר פסילה מנהלית של רישיון הרכב עומדת על הפרק, הנסיבות לביטול הפסילה הינן אחרות. פסילת רישיון רכב איננה נעשית על מנת למנוע את הסיכון התחבורתי הנשקף מן הרכב. מדובר אפוא בפסילה בעלת אפקט ענישתי.

הדברים ברורים שכן פסילה מנהלית של רישיון רכב, במקרים רבים, נעשית במקביל לפסילת רישיון הנהיגה של הנהג. ובכן, מהן הנסיבות הרלבנטיות אליהן התכוון המחוקק? הלכה פסוקה היא כי מדובר בשילוב של נסיבותיו האישיות של הנהג, נסיבות האירוע וראיות טובות.

ראשית, בית המשפט בודק את הראיות התומכות בבקשת ביטול ההחרמה. במידה ואין ראיות כנגד הנהג, בדבר ביצוע העבירה, ייתכן ובית המשפט יבטל את איסור השימוש ברכב. דהיינו, רכב יוחרם רק כאשר ישנן ראיות מוצקות בנוגע להרשעה עתידית של הנהג בעבירות התעבורה המיוחסות לו.

מבחינת נסיבות האירוע, בית המשפט בוחן האם מדובר באירוע חמור מהרגיל או שמא עסקינן באירוע רגיל. נסיבותיו האישיות של הנהג מהוות אף הן שיקול מרכזי בהחלטה. במסגרת זו עומד בפני בית המשפט הנהג ומצבו האישי לרבות גילו, מקצועו, האם הוא מפרנס משפחה וכדומה. כמו כן, כאמור, בית המשפט מייחס חשיבות גם לזיקה בין הנהג לבעל הרכב.