בדיקת שכרות, האם מותר לסרב?

בשנים האחרונות ניכרת מגמה בקרב המשטרה להחמיר עם האכיפה בכל הנוגע לעבירות של נהיגה בשכרות. ניידות משטרה "אורבות" לנהגים מזדמנים בכבישי ישראל, בעיקר בסופי שבוע וקל וחומר ביציאה מאזורים פרובלמטים כגון מרכזי בילוי. עשרות אלפי בדיקות שכרות נעשות מדי שנה, וכ-6,000 כתבי אישום מוגשים כנגד נהגים בגין נהיגה בשכרות.

 

השינוי התפיסתי בעניין מוצא ביטוי גם בחקיקה ובפסיקה. מבחינת החוק, קיימת היום סמכות לשוטר לבקש מנהג לעבור בדיקת שכרות, גם כאשר אין לו יסוד להניח כי קיים חשד סביר לכך שמדובר בנהג הנוהג בשכרות.

 

החל מהתיקון בחוק אשר נכנס לתוקפו בדצמבר 2005, שוטרים רשאים לבקש בדיקת שכרות מכל נהג אשר נעצר על ידם. נהגים רבים מסרבים לא אחת לעבור את בדיקת הינשוף או מנסים להכשילה במתכוון. חשוב לדעת כי סירובם של נהגים אלו לא יואיל להם, במרבית הפעמים.

 

סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע כי כאשר שוטר דורש מנהג לעבור בדיקת נשיפה, שתן או דם, עליו להסביר לנהג על מרות הבדיקה ומטרתה. כמו כן, מוטל על השוטר להסביר לנהג את משמעות הסירוב לעבור את הבדיקה. סעיף 64ד(א) לפקודה מוסיף וקובע כי במידה ואדם סירב לתת דגימת נשיפה לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שנהג בשכרות.

 

לאמור, סירוב משמעו כהודאה בשכרות. חשוב לדעת כי עבירת שכרות הינה עבירה חמורה אשר דינה פסילת מינימום לשנתיים ואף מאסר בפועל במקרים מסוימים (לדוגמא, כאשר היא גורמת לתאונה עם נפגעים בגוף או ברכוש).

 

חשוב לדעת כי גם על השוטר מוטל לקיים נהלים קבועים אשר מפורטים בחוק ובתקנות. ראשית, השוטר צריך לבקש מהנהג לעבור את בדיקת השכרות. לאחר מכן, עליו להסביר לנהג את מהות הבדיקה ואת משמעות הסירוב. כמו כן, השוטר צריך לבקש את הסכמתו של הנהג לעבור את הבדיקה. התכלית העומדת מאחורי הוראות אלו הינה למנוע מנהגים אשר יודעים כי בגופם אלכוהול בכמות אסורה, לסרב לעבור בדיקת שכרות מתוך ניסיון להתחמק מרוע הגזירה.

 

חשוב לדעת כי לא כל שתייה של משקאות חריפים בטרם נהיגה הינה עבירה של נהיגה בשכרות. דהיינו, עדיף לעבור בדיקת שכרות ובה להימצא "שתוי" אך "ברמה חוקית", ולא לסרב לעבור בדיקה זו ולהיחשב כשיכור מחמת חזקת השכרות המקופלת בסירוב. פעמים רבות, שוטרים אינם מודעים לכך שתפקידם הינו לגלות עבירה ולא ליצור אותה. לדוגמא, לא אחת כאשר נהג מסרב לעבור בדיקת שכרות (לדוגמא, בשל חשש שכמות אלכוהול קטנה ששתה "תפיל" אותו), השוטרים קופצים עליו כמוצאי שלל רב ומנסים לטפול לו סירוב בעייתי מבחינה משפטית.

 

 

להלן דוגמא למקרה בו נהג זוכה מעבירה של נהיגה בשכרות למרות סירוב לעבור בדיקת ינשוף. מדובר בנאשם אשר נעצר על ידי שוטרים בצד הדרך והתבקש לעבור בדיקת שכרות. בתחילה, הנאשם הסכים לעבור את הבדיקה אך ניסיונתיו לבצע את הבדיקה עלו בתוהו. השוטרת הייתה סבורה כי מדובר ב"מקרה נוסף" של אדם המנסה להכשיל את בדיקת הינשוף במתכוון. אי לכך, הנאשם נדרש לעבור בדיקת דם. האחרון סירב וזאת בשל "חששו ממחטים". אי לכך, השוטרת קבעה כי מדובר בסירוב לעבור בדיקת שכרות ורשמה את הדברים בדו"ח.  

 

בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם. עו"ד אלעד שור, אשר ייצג את האחרון, הצליח לטעת בליבו של בית המשפט את הספק הדרוש לזיכויו של מרשו. עו"ד שור טען בפני השופטת רותי רז כי מטרתו של המחוקק בבדיקת השכרות לא הייתה להכשיל נהגים אשר באמת ובתמים אינם יכולים לעבור את הבדיקות הדרושות, אלא למנוע מנהגים אשר מתכוונים להכשיל בדיקה מדעית בכוונה תחילה.

 

לטענתו, מקרה זה איננו אחד ממקרים אלו. עו"ד שור הוסיף כי השוטרת הייתה צריכה להסביר למרשו באופן מפורש מהי משמעות הסירוב ולא היה מספיק לכתוב "הוסברה משמעות הסירוב" בדוח שמולא על ידה. הנאשם העיד בבית המשפט כי במידה והוא היה יודע את משמעות הדברים, הוא היה מתגבר על חששו ממחטים ומבצע את בדיקת הדם הדרושה להוכיח חפותו. בית המשפט קבע, כאמור, כי יש לזכות הנאשם.