פיצויי בגין זיכוי מלא מעבירה של נהיגה בשכרות, האמנם?

דרגו את המאמר

תביעה לפיצויי לאחר זיכוי מלא מעבירת נהיגה בשכרות

סעיף 80(א) לחוק העונשין דן בהוצאות הגנה מאוצר המדינה והוא קובע כי במידה ומשפט נפתח שלא בדרך של קובלנה, ובית המשפט ראה כי לא היה יסוד לאשמה, או נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות תשלום הוצאות הגנה ופיצוי על מאסר או מעצר בשל האשמה ממנה זוכה הנאשם, או בשל אישום אשר בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

דהיינו, נאשם אשר זוכה עשוי לקבל פיצויים באם מתקיימות אחת מעילות הסעיף – בית המשפט נוכח כי לא היה יסוד לאשמה, או התקיימו נסיבות אחרות אשר מצדיקות תשלום הפיצוי כאמור. יש לציין כי זיכוי לכשעצמו איננו מקים זכות לפיצויים על פי הסעיף הנ"ל. פסיקת הפיצויים תלויה אפוא בשיקול דעתו של בית המשפט.

לא היה יסוד לאשמה

המבחן בעניין התקיימות עילה זו הינו מבחן אובייקטיבי. בית המשפט בוחן האם התובע הסביר, לאחר שבחן את חומר החקירה אשר הוצג בפניו, לפני הגשת כתב האישום, היה יכול לצפות כי יש בחומר החקירה ראיות לבסס את הרשעתו של הנאשם. הערכה שגויה מצידה של התביעה בעניין זה מקימה את חבותה של המדינה בפיצויים והוצאות הגנה.

לדוגמא, כאשר התביעה הכללית לא הייתה יכולה להוכיח פרטים מרכזיים בכתב האישום, או שניתן לקבוע כי הזיכוי היה צפוי מראש. הלכה פסוקה היא כי העמדה לדין צריכה להיות בנסיבות סבירות. כישלון במבחן הנסיבות הנ"ל יכול להביא לחיוב המדינה בשיפוי ופיצוי נאשם בגין נזקיו. למעשה, מדובר במעין עילה אשר הינה נגזרת של משפט הנזיקין ושל החובה אותה חייבת המדינה כלפי נאשמים המואשמים על לא עוול בכפם.

נסיבות אחרות המצדיקות זאת

העילה השנייה בה יכול לעשות בית המשפט שימוש, בבואו לפסוק פיצויים לנאשם מכוח חוק העונשין, היא בעת קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות את זה. מדובר בחלופה אשר נועדה להרחיב את מעגל הנאשמים הזכאים לפיצויים ואת מספר המקרים במסגרתם ישלם אוצר המדינה פיצוי בגין כתב אישום רשלני שהוגש. מדובר בהרחבה אך ברור כי אין היא ללא מצרים.

בית המשפט נדרש להפעיל במקרים אלו את "שיקול דעתו" ולאזן בין מכלול השיקולים אשר ניצבים בפניו. מצד אחד, יש להגן על זכויותיו של הנאשם, ולפצות אותו בגין הפגיעה בו עקב האישום. מצד שני, עומד האינטרס הציבורי, אשר קובע כי אין להרתיע התרעת יתר את התביעה מפני העמדה לדין של עבריינים פוטנציאליים.

למעשה, מונחות על כפות המאזניים התנהגותם של גורמי החוק – משטרה, פרקליטות וכדומה. כמו כן, נבחנת האם הפגיעה בנאשם הייתה בלתי מידתית מבחינה חוקית, או חו"ח בזדון מקורה. ייתכן כי גם רשלנות תעמוד למשטרה ולפרקליטות לרועץ. בית המשפט מתייחס גם להתנהגותו של הנאשם, הן בחקירתו במשטרה והן במהלך המשפט. לא מדובר בשיקולים אשר מהווים רשימה סגורה. בית המשפט נדרש אפוא לבחון את נסיבות המקרה הספציפי המונח לפניו, ולאזן נכונה בין השיקולים השונים.

זיכוי מלא מנהיגה בשכרות - האם פיצויים?

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי, נדרשו השופטים לבחון את ערעורה של צעירה שהואשמה בנהיגה בשכרות וזוכתה באופן מלא בבית המשפט לתעבורה. הצעירה הגישה תביעה כנגד המדינה לפיצויי מכוח סעיף 80 לחוק העונשין אך תביעתה נדחתה. אי לכך, הצעירה ערערה לבית המשפט המחוזי. לדאבונה, גם הערכאה המחוזית השיבה את פניה ריקם.

בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן מדובר בצעירה אשר קיבלה דו"ח תנועה מסוג הזמנה לדין אשר נרשם במועד העבירה על ידי שוטר. כמו כן, נקבע כי היה יסוד לאשמתה של הצעירה. יסודות הרשעתה נבעו מדו"ח התנועה, פלטי בדיקת הינשוף (505 מ"ג), וריח אלכוהול מפיה. "וודאי שלא ניתן לומר כי מדובר במצב קיצוני של אי סבירות בולטת בהעמדתה של המערערת לדין", נכתב בפסק הדין.