המשטרה לא הוכיחה שהוסבר לנהגת משמעות סירוב בדיקת ינשוף - זיכוי
| דרגו את המאמר |
|
זיכוי נאשמת מעבירת שכרות בגלל שלא הוסבר משמעות הסירוב לעבור בדיקה
בית המשפט קבע כי יש לזכות נאשמת אשר הוגש כנגדה כתב אישום בגין נהיגה בשכרות וזאת משום שלא הוסבר לה כנדרש משמעות הסירוב לעבור בדיקת שכרות. המאשימה טענה כי יש להרשיע את הנאשמת במיוחס לה וזאת משום שהאחרונה הכשילה במתכוון את בדיקת הינשוף תוך שהיא מסרבת להיבדק.
ב"כ הנאשמת טען כי מרשתו עשתה ככל שביכולתה לנשוף במכשיר הבדיקה ורק לאחר עשרה ניסיונות עלה הדבר בידה. לטענתו, הנאשמת עמדה במבחן המאפיינים ולא הוסבר לה כי אי הצלחתה בבדיקת הינשוף עלולה להביא להיחשב כסירוב להיבדק ונהיגה בשכרות.
סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע הוראות מפורשות וברורות אשר על פיהן חייב שוטר לנהוג כאשר הוא מבקש מנהג החשוד בנהיגה בשכרות לעבור בדיקת ינשוף. על השוטר להסביר לנהג את המשמעות המשפטית הנלווית לסירובו במידה והאחרון בוחר לסרב ואו להכשיל את הבדיקה.
הלכה פסוקה היא כי סירוב לבדיקת ינשוף מקים חזקה כי הוא מסתיר את היותו בגילופין. אי לכך, הצורך לוודא כי הנהג הבין, באופן שאינו משתמע לשני פנים, את אשר הוא נדרש לבצע את הבדיקה כנדרש, ברור לכל.
בית המשפט לתעבורה קבע כי ראיות התביעה במקרה דנן לקו בחסר והעלו ספק משמעותי האם אכן השוטרים הסבירו לנאשמת את אשר הם היו אמורים להסביר.
סתירות בדו"חות המשטרה
בדו"ח הפעולה אשר הוגש על ידי המשטרה היה חסר סימון במקום המיועד המלמד כי השוטר הסביר לנהגת את הכתוב בו. כמו כן, השוטר אשר ערך את הדו"ח לא הוכיח כנדרש שאכן הסבר כזה ניתן בפועל. מסמך נוסף אשר הוצג לפני בית המשפט היה דו"ח אשר מילא מפעיל מכשיר הינשוף.
מדובר במסמך שבלוני אשר הסברי השוטר מודפסים בו וחתימת השוטר בתחתיתו. בית המשפט קבע כי מסמך זה אינו מהווה ראיה מעבר לכל ספק סביר שהשוטר אכן הקריא ואו הסביר את הנוסח המצוין בטופס.
מפעיל הינשוף ערך שני מסמכים נוספים אשר נשאו אותה הכותרת – "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף". גם מסמכים אלו היו טפסים שבלוניים שהשאירו פתח לתרשומות ידניות.
עיון בתרשומות העלה כי המסמכים לא תאמו זה לזה בשלושה נתונים – ראשית, באחד נכתב כי הנאשמת נעצרה "עקב חשד" ובשני נכתב כי היא נעצרה לצורך "בדיקה אקראית". שנית, זהות השוטרים אשר בדקו את הנאשמת לפי המסמך הייתה שונה בין שני המסמכים. שלישית, באחד המסמכים העד סימן כי החליף את הפיה בכל נשיפה, ובמסמך השני לא סומן כך.
סתירות בעדויות השוטרים
מפעיל הינשוף טען בפני בית המשפט כי אחד הדו"חות השתרבב בטעות וכי הוא היה אמור לקרוע אותו ולהציג רק את השני. השופט קבע כי הוא אינו מקבל גרסה זו. בפסק הדין נכתב כי נראה שהשוטרים עצרו רכבה של הנאשמת ובזמן בדיקת המאפיינים, מפעיל הינשוף טרם היה במקום.
השוטר אשר עצר את הנאשמת לראשונה רשם בתרשומותיו כי הוא ביצע בדיקת מאפיינים עד להגעת מפעיל הינשוף. מהאמור כאן עולה שבדיקת הינשוף ובדיקת המאפיינים בוצעו על ידי שוטר אחד, בעוד הוא ממתין למפעיל הינשוף.
מנגד, מפעיל הינשוף מסר גרסה שונה. לטענתו, ההבדל היחיד בין הדו"חות הוא מי העביר למי את הנבדקת. דהיינו, במעמד הבדיקה עמדו של השוטרים ביחד עם הנהגת וערכו לה את הבדיקות הדרושות (הינשוף ומבחן המאפיינים).
בית המשפט דחה גרסה זו משתי סיבות – העדות סתרו זו את זו באופן מוחלט, ועדותו של מפעיל הינשוף אף סתרה את התרשומות שנערכו בזמן אמת. כמו כן, העד טען כי בין המסמכים ישנו הבדל אחד בלבד, זאת כאשר הוכחו שלושה הבדלים שונים.
סתירות אלו הביאו את בית המשפט לערער במהימנות גרסתו של השוטר גם בדבר ההסברים אשר נתן, כביכול, לנאשמת במועד הבדיקה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי סתירות רבות בעדותם של השוטרים שמטו את אמינות גרסתם, הן לגבי נסיבות עצירתה של הנאשמת והן בנוגע לסוגיית סירובה לעבור את הבדיקה. כמו כן, לא הוכח שהנאשמת סירבה ולא הוכח שהוסבר לה מהי משמעות סירוב זה. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשמת מהמיוחס לה בכתב האישום.
