הרשעה בנהיגה בשכרות חרף העדרותם של ממצאים מדעיים

דרגו את המאמר

הוכחת שכרות בגין מכלול שיקולים וביניהם סירוב לבצע בדיקת דם

האם ניתן להרשיע אדם בעבירה של נהיגה בשכרות כאשר האחרון אינו מצליח לבצע בדיקת נשיפה (לטענתו בשל פערי שפה) ומסרב לעבור בדיקת דם? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לתעבורה באשקלון ועסקה בשאלה - הרשעה בנהיגה בשכרות ללא ממצאים מדעיים, האמנם?

על פי כתב האישום, נטען כי הנאשם נהג כאשר הוא שיכור ובשלב מסוים פנה ללא סיבה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב שנסע בנתיב זה. כתוצאה מההתנגשות, נגרמו לנהג הרכב המעורב נזקי גוף קשים כגון חבלות ראש, שברים בצלעות, שברים באגן ועוד. הנאשם נפגע אף הוא במהלך התאונה. שוטר אשר הגיע למקום ביקש מהנאשם לעבור בדיקת שכרות.

המחלוקת הראשונה בין המדינה לבין הנאשם הייתה - האם הנאשם לא ביצע את בדיקת הנשיפה בשל פערי שפה (שכן הוא טען כי הוא דובר את השפה הרוסית בלבד) או שמא מדובר בניסיון להכשיל את הבדיקה במתכוון.

השוטר אשר ניסה לערוך את בדיקת הינשוף לנאשם טען כי מטרת הבדיקה הייתה לאשש את חשדו שהנאשם שיכור וזאת בשל התנהגותו בזירת האירוע. בעדותו בבית המשפט, טען השוטר כי הוא מעיד על המקרה מהזיכרון ולא מן הכתוב, עדות לכך שהאירוע נכרת במוחו.

לטענת השוטר, הנאשם הדיף ריח חריף של אלכוהול, לא ידע מימינו לשמאלו, התנדנד באופן שהוא כמעט נופל, עיניו היו אדומות ולא היה באפשרותו להבין את המטלות אשר נתבקש לבצע (לצורך מבחן המאפיינים). השוטר הפנה את בית המשפט לדו"ח אשר מילא במועד התאונה ובו נכתב דוח מאפיינים חמור מאד.

האם הנאשם סירב במודע לעבור בדיקת דם?

מחלוקת נוספת בין המדינה לבין הנאשם הייתה האם הוסברה לנאשם המשמעות של סירוב לבדיקת שכרות, ומהו משקלו של סירוב לעבור בדיקת דם לשם הפרכה או הוכחה של מצב שכרות. כאן המקום לציין כי סירוב לביצוע בדיקת דם, חזקה עליו שנעשה על מנת להסתיר מצב של נהיגה בגילופין. דהיינו, בתי המשפט נוטים להרשיע נאשמים בנהיגה בשכרות אשר סירבו לעבור בדיקת דם לפי בקשת שוטר.

לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, בית המשפט קבע כי יש להרשיע את הנאשם ולא בשל הסירוב לבדיקת הדם אלא בהתאם לגורמים נוספים. השופטים קיבלו את עדותו המהימנה של השוטר לכך שהנאשם הכשיל את בדיקת הינשוף בשל שכרות ולא בגין פערי שפה.

שורה ארוכה של פסקי דין, אשר ניתנו על ידי הערכאות השונות ובראשן בית המשפט העליון, קובעת כי ניתן להרשיע בעבירה של שכרות על סמך בדיקת מאפיינים ואין צורך בבדיקה מדעית של ריכוז האלכוהול לשם ביסוס הרשעה כאמור.

יפים לכך דבריו של השופט שמגר – "לא ניתן ללמוד מנוסח החוק והתקנות כי דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות".

לסיכום, בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו וקבע כי במועד התאונה החזיק הוא בהגה כאשר הוא מבושם מאלכוהול ובגילופין.