גרימת תאונה ונהיגה בשיכרות

 

כנגד צעירה הוגש כתב אישום בגין גרימת תאונת דרכים, בעקבות אי שמירת מרחק, וכתוצאה מנהיגה בשכרות. לאחר התאונה נערכה לנאשמת בדיקה אשר הצביעה על אלכוהול בדמה בשיעור של פי שלוש מהמותר. ב"כ של הנאשמת ביקש, לאחר הרשעתה, להפנות את מרשתו לשירות המבחן על מנת לקבל תסקיר בעניינה. לאחר עיון בתסקיר נראה כי מדובר בגרושה שהינה אם לשלושה ילדים קטינים, העובדת כמזכירה ולומדת במקביל לעבודתה לתואר ראשון.

 

על פי תסקיר שירות המבחן, הנאשמת איננה מכורה לאלכוהול ומדובר בתאונה אשר נגרמה כתוצאה מ"מעידה חד פעמית". כמו כן, הנאשמת הייתה מעורבת באירוע לאחר בילוי בליל שבת, והיא חשה אשמה כבדה אשר מלווה אותה בגין מעשיה. תסקיר שירות המבחן הצביע על אישה נורמטיבית בעלת ערכים, אשר האירוע נשוא כתב האישום מהווה אפוא מאורע חריג בשגרת חייה. שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך המשפטי כנגד הנאשמת בעבודות שירות לציבור, בתור ענישה הרתעתית וחינוכית.

 

בית המשפט קבע כי הוא מתרשם לחיוב מאישיותה של הנאשמת, שכן מדובר באישה בעלת רמת אישיות גבוהה, אשר בחזקתה שלוש ילדים והוא מופקדת על קיומם וחינוכם היומיומי. כמו כן, צוין כי הנאשמת הפנימה את הלקח בגין מעשיה והיא נוטלת אחריות מלאה לתאונה.

 

עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם נכנס לנהוג ברכב מנועי כשהיא בגילופין, וזאת מתוך מודעות שהיא עוברת עבירה. כמו כן, בגזר הדין צוין כי "המחוקק, לצד העבירה של נהיגה בשכרות, קבע עונש מינימום של שנתיים ולא בכדי. עונש זה מוטל על נהגים שיכורים אף אם לא התרחשה תאונה. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כשזו התרחשה".

 

 

בבוא בית המשפט לשקול מהי הענישה הראויה שיש להטיל על נהג שיכור שגרם לתאונת דרכים, עליו להתייחס למספר היבטים. ראשית, ישנו מתח בין הצורך לפגוע בנאשם על ידי הענשתו, לבין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של האחרון. שנית, הענישה צריכה להיות אפוא דו-ערכית. לאמור, מעמידה במרכז גם את עיקרון האינדיבידואליות לצד שיקולי הענישה הנגזרים מזכותו של הציבור למגר מתוכו את עבריינות התנועה.

 

ברור כי הענשת אדם נורמיטיבי, אשר מעד בניגוד לאורח חייו הרגיל, איננה זהה לענישתו של עבריין אשר עבריינותו אומנתו. אצל הראשון, התפקחותו ממעורבות באירוע בעל אופי פלילי גורמת לו לטלטלה תודעתית. תוצאותיה של טלטלה זו הינו בושה, כלימה, התייסרות ורגשי אשם. לעומתו, השני, בז לחוק ולתקנות, עבורו רמיסת אלו הינה דרך חיים, ואין מנוס מלהטיל עליו ענישה מרתיעה.

 

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי ככל שמדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, יש להתייחס למספר גורמים כגון רמת האלכוהול אשר אובחנה אצל הנאשם והאם מדובר בנהיגה בשכרות שגרמה לתאונת דרכים. כמו כן, על בית המשפט להתייחס לשאלה האם מדובר ברכב המשמש את הנאשם לפרנסתו (לדוגמא, נהג הסעות או נהג מונית) והאם הנאשם שיתף פעולה עם השוטרים והחוקרים.

 

בסופו של היום, בית המשפט הטיל על הנאשמת עונש פסילה של שנה, 100 שעות שירות לציבור, וארבע חודשי פסילה על תנאי. (ניתן ב-7 לאפריל 2005).