נהג כאשר הוא שיכור ונתון להשפעת משקאות משכרים וזאת ללא רשיון נהיגה
| דרגו את המאמר |
|
נהיגה בזמן שכרות וללא רישיון נהיגה תקף
נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר וזאת משום שידוע כי לא אחת גורם האלכוהול לתאונות דרכים קטלניות. חומרתה של עבירה זו גוברת כאשר היא מצטרפת לעבירות נוספות כגון גרימת תאונת דרכים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח תקף, נהיגה במהירות מופרזת ועוד. האם בית המשפט ירשיע אדם אשר נהג שיכור בחולון בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף?
כנגד הנאשם במקרה זה הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לצד נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. הנאשם הודה בנהיגה בזמן ובמקום הנטענים, אך הכחיש את יתר העבירות. על מנת להוכיח את העבירות המיוחסות לנאשם במקרה זה, הציגה המאשימה מספר עדים מטעמה.
הנאשם ביצע עבירת תנועה - ובעקבותיה נעצר
ראשון עלה לעדות המתנדב המשטרתי אשר עצר את הנאשם לאחר שהבחין בו מבצע עבירת תנועה. המתנדב נסע אחר הנאשם, השיגו והורה לו לעצור. לדבריו, עת פתח הנאשם את חלון רכבו, נדף ריח אלכוהול חריף לחלל האוויר. המתנדב ערך לנאשם מבחן מאפיינים והאחרון כשל במבחן. לאחר מכן, הועבר הנאשם לבית החולים וולפסון לשם עריכת בדיקת דם. הנאשם סירב לעבור את הבדיקה על פי עצת עורך דין שקיבל בטלפון.
בנוסף לעדויות והראיות הנ"ל, הציגה התביעה מסמכים נוספים כגון תעודת עובד ציבור המעידה על פקיעת הרישיון במועד האירוע, ודו"ח מבחן המאפיינים שנערך לנאשם על ידי המתנדב המשטרתי.
הנאשם מסר עדות במשטרה - תחת אזהרה - והצהיר כי "כל שאמרתי הינו אמת". לדבריו, בטרם הוא עלה על ההגה הוא שתה "שתי כוסיות וודקה ביחד עם אביו", לא הרגיש שיכור ונסע לכיוון תל אביב. הנאשם טען כי הוא לא זוכר שביצע עבירת תנועה והוא נזכר לפתע כי המתנדב ביקש ממנו בדיקת ינשוף במקום.
התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם וזאת בהתאם להודעתו בדבר שתי כוסיות הוודקה, עבירת תנועה אשר הוכחה למרות שהנאשם לא זכר את ביצועה, ודוחות עדי התביעה. הנאשם טען, לעומת זאת, כי יש לזכותו וזאת משום שהודעתו בדבר שתי כוסות הוודקה אינה מעידה על שכרות. כמו כן, הנאשם תקף את אמינותו של המתנדב המשטרתי ואת מיומנותו לערוך מבחן מאפיינים.
"הנאשם היה שיכור"
בית המשפט קבע, לאחר ההתרשומת מהעדים, מאופן מתן העדות, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, כי יש להרשיע את הנאשם. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם ביצע עבירת תנועה ביציאה מתחנת דלק, כאשר פנה שמאלה במקום בו הפניה מותרת לימין בלבד.
לאחר מכן, נסע הנאשם מזרחה במהירות והמתנדב המשטרתי הצליח להדביקו רק לאחר "מרדף". השופט ציין כי מהירותו של הנאשם לא נבעה מרצונו להתחמק מן השוטר, אלא בשל רצונו למהר ולהגיע לחבריו בתל אביב. הנאשם העיד כי הוא אינו זוכר את ביצוע העבירה כלל. הדברים התגבשו כדי ראיות אשר מספיקות להרים את הספק הסביר הדרוש להרשעת הנאשם, כתב השופט.
"טופס המאפיינים אכן העיד כי לא רק שהנאשם שתה משקה אלכוהולי, אלא הוא היה נתון להשפעתו", קבע השופט, "מפיו של הנאשם אובחן ריח הלאוכול, עמידתו של האחרון לא היתה יציבה, הוא לא הצליח ללכת על קו ישר והחטיא הבאת אצבעות יד ימין ויד שמאל לגוף". מאפיינים אלו, נקבע, בצירוף עם העבירה של הפניה שמאלה ביציאה מתחנת הדלק, יש בהם להעיד כי הנאשם היה שיכור באותו מועד.
הוכחת שכרות ללא בדיקת דם
הנאשם טען כי הוא שתה "רק שתי כוסיות וודקה" ולא ניתן להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות ללא ממצאים מדעיים מהימנים. בית המשפט דחה טענות אלו. בהכרעת הדין נכתב כי נהג אשר מסרב, לפי עצת עורך דינו, לבצע עבירת שכרות, איננו מאיין את יכולתה של המשטרה להוכיח - במועד מאוחר יותר - את אשמתו.
ניתן להרשיע אדם גם ללא ממצאים מדעיים ובהתאם לנסיבות המקרה לרבות דבריו במועד האירוע, מהימנותו כפי שהיא משתקפת בעיני השופט, מבחן מאפיינים, עדויות וחומרים רלבנטיים וכדומה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי בעימות בין שתי הגירסאות, יש להעדיף את גרסת התביעה אשר נשמעה הגיונית, סבירה, מתקבלת על הדעת ואמינה. זאת בניגוד לגרסתו של הנאשם אשר הוגדרה כ"בלתי מתקבל על הדעת, בלתי סבירה, והבלתי אמינה".
