גרימת מוות ברשלנות של הולך רגל במעבר חצייה - אחריות הנהג

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 2.6 מתוך 5

סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי הגורם ברשלנותו למותו של אדם דינו שלוש שנות מאסר. יסודותיה של עבירה זו, גרימת מוות ברשלנות, חופפים אפוא לאלה של עוולת הרשלנות במישור האזרחי (לפי פקודת הנזיקין). על מנת להוכיח עוולה זו יש לעמוד בחמישה תנאים מצטברים – אחריות מושגית, אחריות קונקרטית, רשלנות, נזק, וקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.

אחריות מושגית

אחריות מושגית הינה אחריות כללית אשר מוטלת על המזיק על פי הקטגוריה של האנשים אליה הוא משתייך, כלפי הניזוק בהתאם לקטגוריה שלו. לדוגמא – רופא וחולה, עורך דין ולקוח, נהג ונוסע וכדומה. אחריותו של נהג כלפי נוסעיו, וכלפי עוברי אורח המשתמשים בדרך, הינה אחריות מוגברת. קל וחומר הדברים אמורים כאשר מדובר בנהג מקצועי (נהג מונית, נהג אוטובוס וכד'). אחריותם של נהגים גוברת במידה והניזוקים הינם הולכי רגל החוצים את הכביש במעבר חצייה.

אחריות קונקרטית

אחריות קונקרטית נבחנת לאור נסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון. מדובר אפוא באחריות המורכבת משניים – ציפייה טכנית וצפייה נורמטיבית. הצפייה הטכנית עוסקת בשאלה האם ניתן היה לצפות את הנזק אשר התרחש בהתאם ל"מבחן הציפיות הסביר". הציפייה הנורמטיבית משמעותה כי במידה והיה ניתן לצפות את הנזק, האם עדיין ניתן להטיל אחריות על המזיק. מדובר בכלל משפטי הנוגע לעלות מניעת הנזק בצד הסיכון וחשיבות קיום הפעילות אשר הסיכון נוצר בעטייה.

 
במקרים בהם אוטובוס פוגע בהולך רגל, וגורם למותו בעקבות כך, מדובר בחלק מהציפיות הטכניות המצופות מהמזיק. חובת הציפיות לעניין הזהירות הנדרשת מנהג אוטובוס מצאה ביטוי בשורה של פסקי דין, קל וחומר במעברי חצייה.

החובה להאט את הרכב לקראת מעבר חצייה

בע"פ 558/97 מלניק נ' מד"י תק-על 291, (2) 98, בית המשפט קבע כי כאשר נהג מתקרב למעבר חצייה עליו לתת דעתו לכך שייתכן והולך רגל יתכוון לחצות את הכביש במקום זה. אי לכך, מוטל עליו להתאים לכך את מהירות נסיעתו ולכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל. על הנהג מוטל לצפות כי הולך הרגל לא ישים לב לבואו של הרכב וכן לכך שהולך רגל צופה כי רכב יכבד את זכות הקדימה שלו.

פגיעה בהולך רגל במעבר חצייה - חזקה כי מדובר ברשלנות

השופט התייחס למשמעותו של מעבר חצייה, ביחסים שבין הולך רגל ורכב, בבש"פ 7578/00 שוויקי תחסין נ' מד"י, דינים עליון, נח 450 , בפסק דין זה הוגדר מעבר חצייה בכביש כ"ממלכתו של הולך הרגל". דהיינו, רכב אשר מתקרב לאותה הממלכה חייב הוא לעצור עד סיום החצייה של הולך הרגל בשלום. כפועל יוצא מכך, נהג רכב הפוגע בהולך רגל בהולך במעבר חצייה, מחייב עצמו לכאורה במעשה רשלנות או במעשה רשלנות חמור.

אחריות בשדה ראייה לקוי

לעיתים, נהגים טוענים כי לא ניתן היה לראות מה התרחש על המדרכה בטרם חצה הולך הרגל במעבר החצייה. טענה זו איננה יכול לסייע לנהג. הלכה פסוקה היא כי חובת הצפיות איננה מתבטלת גם כאשר הנהג אינו רואה את הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה.

חובה זו קיימת אף כאשר חלק ממעבר החצייה אינו נגלה לעיני הנהג (בין בגלל רכבים חונים, בין בשל רכבים אחרים הנוסעים לפניו, ובין מכל טעם אחר). יתרה מכך, בית המשפט התייחס גם למקרים בהם הולך רגל נפגע בעת שחצה ברמזור אדום. גם בסיטואציות כגון דא, רשלנות הולך רגל צריכה להיות בגדר ציפייתו של הנהג.