תאונת פגע וברח עם רכב חונה - הימנעות מהרשעה

דרגו את המאמר

הימנעות מהרשעה במעורבות בתאונת פגע וברח עם רכב חונה

נאשמים אשר הוכח כי הם ביצעו עבירות פליליות בהן לא נגרמו נזקים כבדים לגוף או לרכוש, מבקשים לא אחת מבית המשפט להימנע מהרשעתם בהליך הפלילי. הסיבה העיקרית לכך היא הטענה כי יש לאזן בין חומרת המעשה, לבין ההשלכות אשר עלולות להיות מקופלות בהרשעה פלילית.

נקודת המוצא לעניין הימנעות מהרשעה נמצאת בפסק דין מנחה שניתן בנוגע לסוגיה זו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל. בעניין כתב, נקבע כי ההימנעות מהרשעה הינה חריג לכלל. דהיינו, על פי רוב יש להרשיע נאשמים אשר הוכח כי הם ביצעו את המיוחס להם. עם זאת, ניתן להימנע מהרשעתו של נאשם בהתקיים שני תנאים מצטברים:

• עלולה להיגרם לנאשם פגיעה חמורה בשיקומו בשל ההרשעה.
• סוג העבירה המדובר מאפשר, בנסיבות המקרה הספציפי, לוותר על ההרשעה וזאת מבלי שתיגרם "פגיעה מהותית בשיקולים אחרים הקשורים בענישת הנאשם".

להלן דוגמא למקרה בו נאשם בתאונת פגע וברח, אשר גרמה נזק לרכוש בלבד, ביקש מבית המשפט להימנע מהרשעתו. במקרה דנן, דובר על נאשם אשר הודה כי באוקטובר 2003, בשעה עשר בלילה, הוא נהג במכוניתו בבית שמש וגרם לפגיעה ברכב שעמד במקום (בגין אובדן שליטה). הנאשם הודה כי הוא התקשר למשטרה מיד לאחר מכן ומסר ידיעה כוזבת כי רכבו נגנב כשעתיים קודם. בהודעה זו, הנאשם ציין בפני השוטרים כי "נמסר לו מחבריו שהרכב נגנב והיה מעורב בתאונה". כמו כן, הנאשם מסר ידיעה כוזבת ברוח זו גם בהגיעו לתחנת המשטרה.

טענות המדינה

המדינה טענה כי אין להימנע מהרשעת הנאשם וזאת למרות שהאחרון חסך זמן שיפוטי בהודאתו. המאשימה ציינה כי עסקינן בתאונת פגע וברח והנאשם נמלט מן המקום כאשר בעל הרכב הנפגע הצליח לעצור אותו. ב"כ המאשימה גרסה כי אין לקבל את טענת הנאשם לכך שהרשעתו תפגע בשיקומו בקהילה הארמנית. טענה זו הוגדרה על ידי ב"כ המדינה כ"טענה מרחיקת לכת".

[%Psakdin%]

בנוסף, המדינה הדגישה כי לנאשם היו מספר הזדמנויות לחזור בו ולהודות, ובכך לחסוך מהמשטרה את הטרחה ובזבוז המשאבים. יתרה מכך, ב"כ המדינה הפנתה את בית המשפט להלכה הפסוקה הקובעת באופן מפורש כי "הימנעות מהרשעה היא יוצאת דופן ויש לבחור בה בנסיבות מיוחדות כאשר ההרשעה היא כמכת מוות לנאשם". המדינה הוסיפה וציינה כי לא הוכח מתסקיר שירות המבחן אשר נערך בעניינו של הנאשם כי לאחרון תיגרם פגיעה מיוחדת בשל הרשעתו. נטען כי לא הוכח שצפויה לנאשם "פגיעה חמורה וייחודית בעתידו התעסוקתי אשר היה בה כדי להבחין בינו לבין כל נאשם אחר".

טענות ההגנה

ההגנה הייתה סבורה כי ניתן להימנע מהרשעתו של הנאשם במקרה זה. ב"כ הנאשם הדגיש פעם אחר פעם את הודאתו של מרשו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר ואת חשיבות ערך השיקום. הסנגור הוסיף כי הנאשם עלול לסבול בגין הרשעתו מבחינה תעסוקתית, וזאת כאשר מקומות עבודה יבקשו תעודת יושר לשם העסקתו.

ההגנה הוסיפה כי הנאשם אכן ניסה להתקבל למספר מקומות עבודה לאחרונה, וביניהם בתי מלון, והתיק אשר עמד תלוי כנגדו מנע את קבלתו פעם אחר פעם. למעשה, טען הסנגור, הרשעתו של הנאשם במקרה דנן תגרום לפגיעה משמעותית ביכולתו לקיים חיים נורמטיביים.

תסקיר שירות המבחן

במקרים בהם ההגנה מבקשת הימנעות מהרשעה, קיים משקל רב לתסקיר שירות המבחן אשר נערך בעניינו של הנאשם. במקרה דנן, מתסקיר שירות המבחן עלה כי מדובר בבחור צעיר, בן 28, רווק המתגורר בבית אמו. תסקיר שירות המבחן העריך כי המעשים אשר יוחסו לנאשם נגרמו בשל "פאניקה ופעולה לא מחושבת".

כמו כן, שירות המבחן העריך כי ההליכים הפליליים אשר נוהלו בעניינו של הנאשם היוו לכשעצמם גורם מחנך ומרתיע. זאת ועוד, שירות המבחן עמד גם על נסיבותיו האישיות של הנאשם, וביניהם ביטול אירוסיו על ידי ארוסתו ומשבר נפשי ופיזי אשר פקד אותו תוך שהוא סובל מדיכאון קליני. יצוין כי הוצגו בפני בית המשפט מסמכים רפואיים אשר העידו על דיכאון זה. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם ו"להסתפק" ב-200 שעות עבודות שירות לציבור.

ההחלטה – אין להרשיע הנאשם

בית המשפט, לאחר שבחן את טיעוני הצדדים, עובדות המקרה, הראיות ותסקיר שירות המבחן, קבע כי ניתן להימנע מהרשעתו של הנהג במקרה דנן. ראשית, צוין כי אכן הרשעתו של נאשם זה הייתה עלולה לגרום לפגיעה של ממש ביכולתו להשתכר ולנהל חיים נורמטיביים. הדברים נאמרו ביתר שאת כאשר עסקינן באדם נטול השכלה התלוי בתעודת היושר בכדי להתקבל למקומות עבודה שונים. הדברים עלו גם בהקשר של הקשיים הנפשיים אשר הוצגו בפני בית המשפט בתיק זה.

בית המשפט התייחס בגזר דינו גם להשתייכותו של הנאשם לקהילה הארמנית. נקבע כי הרשעתו של האחרון עלולה לפגוע בו באופן חריף יותר מנאשם רגיל, וזאת משום שעסקינן בקהילה קטנה אשר הרשעה פלילית בה עלולה לגרום לנזקים רבים בעתיד (לדוגמא, מבחינת זוגיות, עבודה, מיקום בקהילה וכדומה).

בית המשפט התייחס גם לסוג העבירה וקבע כי לא מדובר במקרה כה חמור אשר חייב להביא בכל מחיר להרשעת הנאשם. השופט הדגיש כי עסקינן באדם הסובל מקשיים נפשיים משמעותיים אשר ניתן להסביר (באופן מסוים) את התנהגותו ב"תגובה אימפולסיבית לאירוע". "מובן, כי אין בכך כדי להצדיק את ביצוע העבירה. עם זאת, יש בכך כדי לעמעם את חומרתה, ולהחליש בנסיבות העניין את הצורך בהרשעה", נכתב בפסק הדין.