מחלה ביום הדיון ובקשה לביטול פסק דין שניתן בבית המשפט לתעבורה בהעדר הנאשם

דרגו את המאמר

ביטול פסק דין שניתן בהעדר בבית המשפט לתעבורה - מחלה ביום הדיון

תתע (אי') 587-12-11

אדם אשר הורשע בהעדרו במשפט תעבורה, בגין שימוש ברכב אשר נמסרה לגביו הודעת אי שימוש, הגיש בקשה לביטול פסק הדין. המבקש טען כי הוא לא התייצב לבית המשפט מפאת מחלה ושלילת הרישיון בפועל למשך שלושה חודשים (גזר הדין שנגזר עליו בהעדרו) תשמוט את מטה לחמו ותגרום לפיטוריו (היות והוא נהג מקצועי).

בנוגע לאישורי המחלה, המבקש צירף לבקשתו אישור רופא באשר לימים הרלבנטיים. לדבריו, יום לפני הדיון בבית המשפט לתעבורה הוא שיגר עותק של האישור למזכירות בית המשפט, באמצעות פקס, ממשרדו של סוכן הביטוח שלו. בנוגע לאישום לגופו, המבקש טען כי הוא לא ידע אודות הודעת איסור השימוש ברכב וזאת בשל קשיי שפה ומשום שהוא לא הבין את משמעות המסמך שניתן לו על ידי השוטר.

[%Psakdin%]

המדינה טענה כי אין לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין. המשיבה טענה כי המבקש היה צריך להקדים וליידע את בית המשפט בנוגע למחלתו ולהגיש בקשה מסודרת לדחיית הדיון עם הוצאת אישור המחלה. נטען כי המבקש עשה "דין לעצמו" כאשר לא התייצב למשפט חרף העדר החלטה הדוחה את הדיון. המדינה הדגישה כי העבירה אשר יוחסה למבקש הייתה עבירה מסוג "אחריות קפידה" ולא הייתה נפקות לידיעתו של האחרון בנוגע לאיסור השימוש ברכב במועד המדובר. בנוגע לעונש, הודגש כי גזר הדין שהוטל על המבקש היה קל ביותר.

פסק הדין מבוטל

סעיפים 240 ו-130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי הם הסעיפים אשר עליהם תלה המבקש את יהבו. לטענתו, הייתה לו סיבה מוצדקת לאי הופעתו לדיון בבית המשפט לתעבורה ואם לא יבוטל פסק הדין ייגרם לו עיוות דין. בית המשפט קבע כי לאחר שהוא עמד על נסיבות המקרה וטענות הצדדים הוא ראה לנכון לבטל את פסק הדין כמתבקש.

הודגש כי לפי האישור הרפואי, המבקש אכן חלה כבר מספר ימים טרם מועד הדיון המדובר והוא שיגר את האישור למזכירות בית המשפט. אמנם הוא עשה זאת ללא בקשה מסודרת, אך סביר להניח כי אם בקשה כגון דא הייתה מוגשת לפי החוק, היא הייתה מתקבלת (בהעדר התנגדות מצד המדינה). בית המשפט קבע כי יש לתת למבקש ליהנות מחמת הספק בעניין זה, וזאת משום שסביר להניח שהוא לא היה מעורה בסדרי הדין בבית המשפט לתעבורה. הודגש כי האחרון לא היה מיוצג בעת המדוברת.

זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יש להעניק למבקש את יומו בבית המשפט, וזאת גם משום שניכר כי הייתה קיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים בנוגע להרשעתו של האחרון. דהיינו, היה זה מן הראוי כי המחלוקת בין המבקש לבין המדינה באשר להודעת מסירת אי השימוש תתברר כדין בהליך מסודר, ולא תוכרע על בסיס העדרו של המבקש מהדיון. במילים אחרות, השופט מצא לנכון לקבל את הבקשה גם בשל החשש מעיוות דין. עם זאת, על מנת לאזן באופן ראוי בין ביטול פסק הדין להתנהלותו הקלוקלת של המבקש, האחרון חויב בהוצאות משפט בסך 350 ₪.