בקשה לביטול הרשעה בנהיגה בשכרות אשר ניתנה בהעדר הנאשם

דרגו את המאמר

דחיית בקשה לביטול הכרעת דין בגין נהיגה בשכרות שניתנה בהעדר הנהג

כנגד אדם הוגש כתב אישום אשר ייחס לאחרון נהיגה בשכרות. הנהג קיבל לידיו את כתב האישום ועימו הזמנה לדין. עם זאת, הנאשם לא הופיע בבית המשפט בבוקרו של הדיון, ובא כוחו הגיש בבוקר הדיון בקשה לדחות את הישיבה. הבקשה נדחתה ובית המשפט הרשיע את הנאשם בהעדרו. התיק נדחה לטיעונים לעונש וצו הבאה ניתן כנגד הנאשם.

במועד הטיעונים לעונש ניסה סנגורו של הנאשם לטעון כי יש לבטל את הכרעת הדין אך טענותיו נדחו בבית המשפט. הסנגור סירב להציג טיעונים לעונש, וזאת משום שטען כי הצגת טיעונים זו תביא למעשה להודאה מצד מרשו בביצוע עבירות אותן לא ביצע. בית המשפט דחה את הטענות בנוגע למשקלה של הכרעת הדין וגזר על הנאשם פסילה למשך שנתיים וקנס כספי. 

לאחר מתן גזר הדין, התקשר הנאשם עם עורך דין חדש, והגיש בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדרו. בית המשפט קבע כי פסק הדין בעניינו של המערער ניתן כדין, וזאת לאחר שהאחרון לא התייצב לדיון ללא סיבה מוצדקת. הטענה היחידה אשר המערער הציג להגנתו הייתה כי יש לבטל את הכרעת הדין וזאת משום שאי התייצבותו נבעה מטעות מצד עורך דינו הקודם (אשר אמר לו כי הוא אינו צריך להתייצב לדיון לאחר שהוגשה בקשה לדחייתו).

בית המשפט ציין כי ביטול הכרעת דין אשר ניתנה בהעדר הנאשם דורשת מהנאשם להציג סיבה מוצדקת לאי התייצבותו. כמו כן, על הנאשם להראות כי הותרת הכרעת הדין על כנה תביא לעיוות דין. בפסק הדין נכתב כי במקרה דנן לא הייתה בפיו של המערער סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון, ולא הוכח עיוות דין.

למעשה, בא כוחו של המערער הגיש בבוקר הדיון בקשה לדחיית הדיון. למרות שבקשתו נדחתה, המערער ובא כוחו לא טרחו לברר את הפרטים והעדיפו להעדר מהדיון על דעת עצמם. הכלל הוא כי דיון שנקבע מתקיים כל אימת שהצדדים אינם מחזיקים בהחלטה של בית המשפט לדחותו. עצם הגשת בקשה לדחות את הדיון איננה מהווה הצדקה לאי התייצבות הנאשם.

השופט קבע כי נראה שהנאשם ובא כוחו הקודם ביקשו "לכפות דחיית הדיון על בית המשפט", וזאת תוך שהם מעמידים את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. בית המשפט קבע כי לא ניתן להתקבל התנהלות מסוג זה. בפסק הדין נכתב כי "לא הייתה לנאשם ובא כוחו זכות קנויה לדחות את הדיון. בנתונים הקיימים, ובהתחשב בעמוס המוטל על מערכת המשפט, כל דחייה נשקלת בקפידה".

טעות של עורך דין הינה כטעות של לקוח

צוין כי סביר להניח שבא כוח המערער היה מודע להוראותיו של סעיף 240 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי והיה עליו לברר האם בקשתו לדחות את הדיון התקבלה או נדחתה. הלכה פסוקה היא כי טעות של בא כוחו של נאשם הינה כטעותו של הנאשם בעצמו. כמו כן, שיכחה של מועד הדיון איננה מהווה סיבה מוצדקת לדחיית הדיון ולקיום דיון נוסף.

הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר מדובר ב"שיכחה מכוונת", אך יפים הם גם כאשר השיכחה הייתה בתום לב. עם זאת, נאשם יכול להוכיח כי טעות בתום לב עלולה להביא לעיוות דין, ועל כן יש לבטל את הכרעת הדין. במקרה דנן, לא קם חשש לעיוות הדין כלפי הנאשם. כמו כן, לא דובר בשיכחה אלא בהחלטה מודעת שלא להתייצב לדיון, וזאת למרות שבקשת הדחייה נדחתה בבוקר הדיון.

המערער טען כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי יש פגמים בדו"ח אשר נערך לחובתו. לדבריו, הוא היה זכאי לקבל את יומו בבית המשפט ועל כן יש לבטל הכרעת הדין שניתנה בהעדרו. בית המשפט דחה דברים אלו. בפסק הדין נקבע כי בבקשה לביטול הכרעת הדין לא פירט המערער ולו טעם אחד לגופו של עניין. בקשתו הוגשה ללא תצהיר מטעמו וכל טענותיו היו כי הוא "הופתע בדיון שהתקיים חצי שנה לאחר ישיבת ההקרה אליה לא התייצב, לגלות כי הורשע בהעדרו".

בית המשפט קבע כי טענותיו אלו היו תמוהות ביותר. המערער ידע על המועד הראשון של הדיון, ועל כך שבא כוחו הגיש בקשה לדחייתו. חזקה על עורך הדין שהוא בירר מה עלה בגורל הבקשה והאם הדיון נדחה לבסוף – אם לאו. מדובר אפוא בזלזול במערכת המשפט ובמועדי הדיונים ואין לקבל את טענות המערער ובא כוחו כעת. "אין די בעצם הכפירה כדי להקים טענה של עיוות דין", נכתב בפסק הדין.