האם לנכה מותר לחנות באזור השמור לפריקה וטעינה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

האם חניית רכב נכה מותרת באזור פריקה וטעינה?

ח"נ 6747/11

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קבע כי יש לזכות נהגת נכה מחמת הספק בגין ביצוע עבירה של חניה במקום אשר שמור לפריקה וטעינה. בית המשפט קבע כי לשון החוק יכולה להביא לכך שנהג סביר יניח כי תנאי חניית נכים חלים על כל מקום בו ישנה חניה בלתי מותרת, לרבות אזורי פריקה וטעינה.

מדובר בכתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשמת, נהגת נכה, ובעלה. הנאשמת טענה כי היא ובעלה לא עברו כל עבירה וזאת משום שהחניה באזור הפריקה והטעינה נעשתה על בסיס "דף הסבר" אשר ניתן להם בצירוף תו חניית הנכה. לטענתה, בתנאים בחוק חניית נכים נאמר כי נכה רשאי לחנות בכל מקום בו החניה אסורה, בהתקיים התנאים המצטברים. תנאים אלה הם כי אין בסמוך לחניה "האסורה", חניה מוסדרת עבור נכים, או שהחנייה המוסדרת לא הייתה פנויה באותו המועד. כמו כן, יש להוכיח כי החניה לא גרמה סיכון להולכי רגל או משתמשים אחרים בדרך, והיא לא גרמה להפרעה לתנועה.

הנאשמת טענה כי בעלה, בטרם החנה את הרכב באזור הפריקה והטעינה, עשה "שני סיבובים" אך לא מצא מקום חנייה סביר לעצור בו את הרכב. לטענתה, החוק איננו מגדיר באופן מפורש את איסור החניה לגבי נכים באזורי פריקה וטעינה. המדינה ביקשה מבית המשפט להרשיע את הנאשמת במיוחס לה, וזאת בהתבסס על פסק דין אשר ניתן בעניין דומה על ידי השופט סלים ג'ובראן. עם זאת, בית המשפט קבע כאמור כי יש לזכות את הנאשמת.

ההבדל בין פסק הדין של השופט ג'ובראן לבין מקרה דנן

השופט, פאול שטרק, קבע בפסק דינו כי הוא רואה לנכון לזכות את הנאשמת מחמת הספק. בפסק הדין נכתב כי לא ניתן להגיע למסקנה כי השופט ג'ובראן הכריע בשאלה שבין חוק חניית נכים ובין תמרור פריקה וטעינה. במקרה בו עסק השופט ג'ובראן, דובר על נהג נכה אשר לא עמד בתנאים המצטברים להוכיח כי לא הייתה לו ברירה אלא לחנות במקום אסור.

דהיינו, הנהג במקרה ההוא לא הוכיח כי הוא חיפש מקומות חניה אחרים ולא הוכיח כי מקומות החניה האפשריים היו תפוסים. השופט ג'ובראן דחה את ערעורו של האחרון מסיבה זו, ולא בגין פרשנות חוק הנכים מול תמרור פריקה וטעינה. זאת ועוד, צוין באופן מפורש כי שאלה זו הינה סוגיה משפטית אחרת אשר ייתכן ויהיה מקום לדון בה בעתיד. "בשולי הדברים אוסיף, כי לו היה עולה בידי המבקש להוכיח את המוטל עליו על פי חוק, או לפחות להוכיח חלק מהתנאים שצוינו קודם לכן, יתכן והיה מקום לבחון את היחס בין תמרור טעינה ופריקה לבין חוק חניית נכים", כתב השופט ג'ובראן בפסק דינו.

לגופו של עניין, השופט שטרק קבע כי הנאשמת הצליחה לעורר בליבו ספק סביר בנוגע לשאלה האם חוק הנכים מאבחן בין מקום חניה אסורה, בו ניתן לחנות בהתקיים התנאים המצטברים, לבין איסור מוחלט בנוגע לחניית רכב נכה באזור פריקה וטעינה. השופט קבע כי היות ומדובר בהליך פלילי, די בספק סביר זה כדי להביא לזיכויה של הנאשמת.