ההבדל בין מהירות מופרזת לבין מהירות בלתי סבירה

דרגו את המאמר

התנגשות בין שני רכבים שביצעו עבירת תנועה וההבדל בין מהירות מופרזת למהירות בלתי סבירה

תד (י-ם) 12878-12-10‏

שני רכבים היו מעורבים בתאונת דרכים. רכב אחד ביצע פניית פרסה אסורה, ואילו הרכב השני התנגש בו כאשר הוא נוסע במהירות מופרזת. האם שני הנהגים יורשעו בגרימת התאונה? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט לתעבורה בירושלים.

עסקינן בתאונה בין נהג ונהגת. הכרעת הדין שלהלן הינה הכרעת הדין אשר ניתנה בעניינו של הנהג. על פי כתב האישום, הנאשם נהג עם מכוניתו בכביש עירוני אשר המהירות המותרת בו הינה 60 קמ"ש. מדובר בכביש אשר יש בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, ובין הנתיבים מפרידה גדר בטיחות. בגדר הבטיחות ישנם פתחים אשר מתירים פניית פרסה לכוחות הביטחון בלבד.

בשלב מסוים, רכבו של הנאשם התנגש ברכב אחר, בו נהגה הנהגת המעורבת, אשר ביקש לבצע פרסה באחד המעברים שבגדר הבטיחות, וזאת באופן פתאומי ובניגוד לחוק. בהליך מקביל, הנהגת המעורבת הורשעה בשל מעשיה בשורה של עבירות תנועה כגון סטייה מנתיב, רשלנות, גרימת נזק, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח. על פי כתב האישום בו היא הורשעה, נקבע כי "הנהגת נסעה בחוסר זהירות כאשר סטתה שמאלה מנתיב נסיעתה" וכתוצאה מכך היא פגעה ברכבו של הנאשם.

השאלה אשר עמדה במחלוקת במקרה דנן הייתה, האם הנאשם היה יכול למנוע את התאונה והאם הוא נהג במהירות הגבוהה מן המותר באופן בלתי סביר. דהיינו, האם העובדה שהתובע נהג במהירות מופרזת, ועל כן הוא לא היה יכול לעצור בזמן ולמנוע את התאונה, הייתה עילה להרשעתו בעבירות התנועה הבאות - גרימת נזק לאדם או לרכוש, רשלנות/חוסר זהירות, ומהירות בלתי סבירה.

מהירות מופרזת, אך לא בלתי סבירה

המדינה טענה כי היה מקום להעמיד גם את הנאשם לדין, ולא רק את הנהגת המעורבת, וזאת משום שהאחרון נהג במהירות בלתי סבירה, ברשלנות, וגרם נזק לרכוש ולאדם. נטען כי על בסיס הערכות המשטרה, בהתאם לסימני הבלימה של הנאשם, הוא נהג במהירות של כ-75 קמ"ש בעת האירוע. המדינה טענה כי אם הנאשם היה נוהג במהירות המותרת, הוא היה יכול למנוע את התאונה. ההגנה טענה כי התאונה נגרמה אך ורק בשל רצונה של הנהגת המעורבת לעשות פרסה במקום אסור, ולא היה כל קשר למהירות נסיעתו של הנאשם.

[%Psakdin%]

בנוגע למהירות נסיעתו של הנאשם, בית המשפט קבע כי הוכחה מהירות של 70 קמ"ש (על בסיס עדויות בוחני התנועה במסגרת ההליך). אי לכך, נקבע כי הנאשם נהג במהירות מופרזת, אך לא היה מקום להרשיעו בנהיגה במהירות בלתי סבירה. דהיינו, הוא הורשע בעבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, ולא לפי תקנה 51 (בה הוא הואשם). כמו כן, השופטת קבעה כי הנאשם לא היה אחראי לגרימת התאונה ולא היה מקום להרשיע אותו בעבירות נוספות.

נקבע כי מלוא האחריות לאירוע רבצה לפתחה של הנהגת המעורבת, אשר בעת ביצוע פניית הפרסה על ידה במקום אסור, נהגה "באופן פזיז ורשלני". "הגורם הבלעדי לתאונה היה, באופן חד משמעי, הנהגת המעורבת. לא מצאתי כי מהירות נסיעתו של הנאשם הייתה בלתי סבירה או חריגה ביחס לתנאי הדרך", כתבה השופטת בהכרעת הדין, "למרות שהוכח שהנהג נסע במהירות מעל המותר, מהירות זו לא הייתה כה גבוהה עד כי היה ניתן לראות בה כדי רשלנות או חוסר זהירות שהביאו לקרות התאונה. במילים אחרות, אין ספק שניתן לקבוע שאם הנהגת המעורבת לא הייתה חוסמת את נתיב נסיעתו של הנאשם, ללא התראה מוקדמת, בניגוד לחוק, וכשהיא קופאת על מקומה מבהלה באמצע הנתיב, התאונה לא הייתה נגרמת כלל". אי לכך, בית המשפט קבע כי נהיגתה של הנהגת המעורבת הייתה אפוא "גורם זר מתערב" והתאונה לא נגרמה בשל רשלנות הנאשם.