פסילה על תנאי במקום פסילה בפועל בעבירות תעבורה, האמנם?

דרגו את המאמר

בשנים האחרונות החליטה המדינה להחמיר באופן משמעותי את המאבק בתאונות הדרכים. אחת ה"רעות החולות" המפורסמות בעניין זה הוא המאבק בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. תדרי הרדיו מלאים בפרסומות המזהירות את הנהגים פן יעלו על ההגה לאחר שתייה (אפילו מעטה). במסגרת מאבק זה, הוחמרה באופן משמעותי גם הענישה בגין נהיגה בשכרות וכן הוגברה האכיפה בכבישי הארץ.

סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי אדם אשר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות דינו (מלבד כל עונש אחר שיוטל עליו) פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופת מינימום של שנתיים. במידה ומדובר בנהג אשר הורשע בעבר בעבירה זו, תעמוד התקופה על ארבע שנים לפחות. עם זאת, בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות אשר יצוינו בפסק הדין, להורות על תקופת פסילה קצרה יותר.

סעיף 36(ב) לפקודת התעבורה קובע כי ככל שמדובר בעבירה אשר פסילת מינימום לצידה, בית המשפט לא יורה על פסילה על תנאי. עם זאת, כאשר המחוקק הציב אפשרות לקצר את תקופת הפסילה המינימאלית (לפי שיקולים מנומקים), לדוגמא – נהיגה בשכרות, רשאי בית המשפט להורות כי התקופה או מקצתה תהיה על תנאי.

עולה השאלה – מהו היחס הנכון בין סעיפים אלו? האם הסיפא של סעיף 36(ב) מקנה את הסמכות לבית המשפט לקבוע כי פסילה בגין נהיגה בשכרות (כולה או מקצתה) תהיה על תנאי רק במקרים בהם התקיימו נסיבות מיוחדות לקצר את פסילת המינימום, או שמא בית המשפט רשאי להמיר בפסילה על תנאי את הפסילה בפועל באופן גורף, גם ללא נסיבות מיוחדות.

הגישה המרחיבה - השופט טננבוים

גישה אחת לעניין זה היא הגישה המרחיבה. לפי גישה זו, אשר ידועה כגישתו של השופט טננבוים, בכל מקרה בו רשאי בית המשפט על פי חיקוק לקבוע פסילה קצרה מהמינימום, הרי הוא רשאי להורות על פסילה על תנאי בלבד (ללא קשר מדוע הורשה בית המשפט לפעול כאמור).

דהיינו, כל עוד אין חובה מוחלטת על אורך הפסילה, הפסילה איננה חייבת להיות בפועל. ארבעה נימוקים עומדים ביסוד מסקנה זו. ראשית, פרשנותו הלשונית של סעיף 36(ב) שניתן להסיק ממנה כי המחוקק לא התייחס לסיבות לאפשרות קיצור הפסילה ועל כן דרשני. שנית, תכלית החוק היא כי פסילת מינימום מסויגת, המאפשרת פרשנות לבית המשפט, מתירה לשופט לקבוע גם פסילה על תנאי במקום פסילה בפועל.

הנימוק השלישי זהה באופיו לנימוק השני והוא נובע מדברי ההסבר להצעת החוק לגבי סעיף 36(ב). הנימוק הרביעי יונק מהוראות סעיף 34כא לחוק העונשין הקובע כי במקום בו ישנם מספר פירושים סבירים לחוק, ההכרעה בעניינו של פלוני תהיה לפי הפירוש המקל עם הנאשם.

גישה אחרת - ללא נסיבות מיוחדות אין להמיר הפסילה

בית המשפט העליון טרם עסק בסוגיה זו ואין בנמצא פסיקה מנחה לעניין. עם זאת, בשורה של פסקי דין אשר התקבלו בבית המשפט העליון ניתן לשאוב את הפיתרון לקושייה. בע"פ 77/84 מדינת ישראל נ' שקולניק (אשר ניתן ביום 28.5.85), בית המשפט העליון דן בעונש פסילה מינימאלי אשר נקבע בגין עבירה של נהיגת רכב ללא ביטוח תקף. גם במקרה זה דובר בעבירה אשר לצידה עונש פסילה מינימאלי (של שנה) אלא בהתאם לנסיבות מיוחדות.

השופט בך קבע - בפסק דין שקולניק - כי אם בית המשפט אינו מוצא נסיבות מיוחדת להפחתת תקופת הפסילה, אין הוא מוסמך להחליט כי הפסילה המינימאלית תהייה כולה או מקצתה על תנאי. לאמור, כל אימת שלא התקיימו נסיבות מיוחדות לקיצור תקופת הפסילה, אין להמירה בפסילה על תנאי.

בפסק דין אשר ניתן כ-20 שנה לאחר מכן, רע"פ 2350/05 שיינפלד נ' מדינת ישראל, נדונה שאלת הפעלת סעיף 36(ב) סיפא בהקשר של עבירה אשר לצידה פסילת מינימום לשלושה חודשים בלבד. גם כאן דובר בעבירה אשר בית המשפט רשאי לסטות מפסילת המינימום בהתאם לקיומן של נסיבות מיוחדות. השופטת חיות המשיכה את גישתו של השופט בך וקבעה כי כל עוד לא הוכחו נסיבות מיוחדות, אין להמיר פסילה בפועל בפסילה על תנאי.

לסיכום, ההלכה הפסוקה אשר התקבלה בשנת 1985 בעניין שקולניק לא התמודדה עם השגות שונות לגופו של עניין. העובדה שהלכה זו שרירה ועומדת במשך למעלה מ-20 שנה מחזקת אותה והופכת אותה למחייבת אף יותר. הלכה זו קובעת כי כל עוד בית המשפט לא מצא נסיבות מיוחדת אשר יש בהן כדי להביא להפחתת עונש המינימום, אין הוא רשאי להורות על המרת הפסילה בפועל בפסילה על תנאי.

החמרה עם נהגים שיכורים - על פי רוב פסילת מינימום של שנתיים

יודגש כי בתי המשפט נוטים להחמיר באופן משמעותי עם נהגים שיכורים ובאופן כמעט עקבי נדחו טענות שונות בדבר היותן נסיבות מיוחדות. לדוגמא, העובדה כי לא מדובר באירוע בו השפעת האלכוהול הייתה כזו אשר גרמה לתאונת דרכים, או נהג ותיק אשר נהג בגילופין בפעם הראשונה בחייו, אינן נסיבות מיוחדות.

כמו כן, בית המשפט דחה גם את טענתו של נהג מובטל כי הוא זקוק לרישיון הנהיגה בכדי למצוא עבודה כנסיבה מיוחדת המצדיקה את קיצור הפסילה המינימאלית. במקרה אחר, בית המשפט דחה טענה כי העובדה שרמת האלכוהול אשר נמצאה בגופו של נהג הייתה קטנה ביותר, וקרובה מאד לרמה המותרת, מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה קיצור הפסילה.