האם התנגשות הרכבים בצומת נגרמה בעקבות אי מתן זכות קדימה?

דרגו את המאמר

בעקבות התנגשות בין שני כלי רכב בצומת, הוגש כתב אישום כנגד הנהג שלא נתן זכות קדימה, וייוחסו לו העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש ולאדם, נהיגה בחוסר זהירות ואי מתן זכות קדימה.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי התאונה ארעה באחריותו של נהג הרכב השני בלבד, מאחר והנהג השני נכנס לצומת במהירות מופרזת והוא לא היה יכול להבחין בו טרם נכנס לצומת. בית משפט השלום לתעבורה בירושלים דן בנסיבות התאונה ונדרש להכריע האם הנאשם גרם לתאונה.

בכניסה לצומת הנאשם האט את הרכב

באמצע חודש נובמבר 2011 בשעת לילה מאוחרת, כשעה וחצי לאחר חצות, הנאשם נסע ברחוב עירוני בירושלים והתקרב לצומת ראשי. באותה עת מערכת הרמזורים בצומת לא פעלה והנהג פנה שמאלה כאשר בכיוון נסיעתו הוצב תמרור ב' 301, המורה על: "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה".

על פי עובדות כתב האישום בהגיעו לצומת הנאשם נהג ברשלנות, הוא לא ציית להוראות תמרור ולא נתן זכות קדימה לרכב המעורב וכתוצאה מכך שני כלי הרכב התנגשו האחד בשני, הנהגים נחבלו בגופם וכלי הרכב ניזוקו.

הרכב השני נסע במהירות מופרזת

לטענת הנאשם הוא הבחין בתמרור והחל להאט את מהירות נסיעתו ולאחר שראה כי הצומת פנוי ואין אף רכב נוסף בכביש הוא החל לבצע פניה שמאלה. רק לאחר שנכנס לצומת ופנה שמאלה הוא הבחין ברכב המעורב בתאונה שהגיע לדבריו במהירות מופרזת.

בית המשפט נדרש להכריע האם הנאשם נתן זכות קדימה והאם יש בהתנהגות הנהג המעורב, שנהג מעבר למהירות המותרת, כדי לנתק את הקשר הסיבתי לאחריותו של הנאשם.

הבוחן שהגיע למקום התאונה בעקבות דיווח שהתקבל במוקד המשטרתי מסר את חוות דעתו לפיה שדה הראיה היה פתוח ותאורת הרחוב פעלה. לדבריו, לנאשם היה שדה ראיה גדול מ- 100 מטרים ואם הוא היה עוצר בקו העצירה ובוחן את מצב התנועה הוא היה יכול להבחין בקלות ברכב המעורב, חרף מהירות נסיעתו הגבוהה.

הנאשם לא ביצע עצירה מוחלטת

על פי תקנה 64 ג' לתקנות התעבורה, הנאשם היה צריך להאט את מהירות נסיעתו ובמקרה הצורך לעצור את הרכב, על מנת לתת זכות קדימה טרם כניסתו לצומת. לטענת הנאשם הוא לא ביצע עצירה מוחלטת, מכיוון שהצומת היה פנוי.

כנגד הנהג השני שמהירות נסיעתו עלתה על 50 קמ"ש מעבר למהירות המותרת, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. לדברי הבוחן, התאונה היתה נמנעת אם הנהג השני היה נוהג במהירות המותרת, אך לטענתו אין להפריד את אחריותו של הנאשם לקרות התאונה, מכיוון שהוא לא נתן זכות קדימה כמתחייב בדין.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב וגרם בכך להתנגשות. בית המשפט לא מצא כי יש לנתק את הקשר הסיבתי, בעקבות מהירות נסיעתו הגבוהה של הנהג השני, מאחר והנאשם היה מחויב לתת זכות קדימה. על כן הרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ת"ד 1674-09-13