הרשעת חף מפשע בעבירות תעבורה - חזקת האחריות של בעל הרכב

דרגו את המאמר

האם ניתן להרשיע אדם בעבירות תעבורה כאשר הוכח מעל לכל ספק שלא הוא זה אשר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה? מהו האיזון אשר עושה בית המשפט במקרים בהם בעל הרכב מסרב למסור פרטים אודות הנהג שביצע את העבירה, אך ברור לכול שהרשעתו תגרור הרשעה של אדם בעבירה שלא ביצע?

סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה הוא הסעיף אשר בגדרו ניתן להרשיע אדם חף מפשע בעבירות תעבורה. סעיף זה קובע כי במידה ובוצעה עבירה ברכב, וזהות הנהג במועד ביצוע העבירה איננה ידועה, חזקה על בעל הרכב כי הוא המבצע את העבירה. יש לציין כי סעיף זה חל גם במקרים קלים כגון עבירות של מהירות או חנייה, אך גם במקרים קשים כגון גרימת מוות ברשלנות או הפקרה (עבירות אשר העונש בגינן עלול להיות מאסר).

השופט חשין הגדיר את חזקת האחריות והגיונה בדבריו בפסיקתו -

"הרעיון העומד בבסיסה של האחריות המוטלת על בעליו של רכב היא כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר בעל הרכב נמנע מלמסור פרטים מזהים אודות הנהג, וברור כי הוא יכול לחשוף פרטים אלו, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב.

אחריות זו היא אחריות פלילית – אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי שמירת רישומים בעניין זה".

כיצד יכול הנהג להתנהל בכדי למנוע הרשעה?

הדרך היחידה שבעל הרכב יצא זכאי מעבירות שבוצעו ברכבו היא כאשר יעלה בידו להוכיח שהנהג המדובר קיבל את החזקה לעשות שימוש ברכב או במקרה בו הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו. כמו כן, הנהג יכול להוכיח כי עשה כל שביכולתו על מנת לסייע למשטרה להגיע אל הנהג האמיתי. לדוגמא, במקרים בהם מדובר בבני משפחה, מוטל על הנהג למסור למשטרה את פרטי בני משפחתו אשר רובץ חשד הנהיגה ברכב לפתחם.

 
בפסק דין בפרשת ברנע נדון מקרה בו נהגת ביצעה עבירה עם רכבו של נאשם. בית המשפט קבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לרכבו, וזאת למרות שהוכח כי האחרון כלל לא היה בארץ במועד ביצוע העבירה. עונשו של הנאשם היה פסילה ממושכת וקנס משמעותי.

הרציונאל מאחורי פסיקה זו הינו כי יש לעודד נהגים למסור את פרטיהם של נהגים אשר עשו שימוש ברכבם תוך כדי ביצוע עבירות תעבורה. עם זאת, ישנו מרחק בין הרשעה פלילית (אשר דינה עלול להיות מאסר) לבין חובת מסירת המידע המונחת על כתפיו של בעל הרכב.

בפסק דין זה עסקינן בעבירת חנייה. עם זאת, כאמור, יכולים להיות מקרים בהם העבירה הינה חמורה עוד יותר. לאחרונה, בית המשפט הגיעה לתוצאה זו כאשר דובר על תאונת פגע וברח במסגרתה נפצעה באורח קל הולכת רגל שחצתה כביש במעבר חצייה.

בית המשפט קבע, מחד, כי הנאשם לא נהג ברכב בעת התרחשות התאונה. מאידך, הנאשם סירב למסור את פרטי הנהג, ועל כן הורשע. בית המשפט כתב בהכרעת הדין כי הנאשם יודע גם יודע מי ביצע את העבירה ברכב ובוחר שלא כדין להגן עליו מפני מיצוי הדין.

דוגמאות לפסקי דין:

בתד 30396/04 הורשע גבר בביצוע עבירות אשר בוצעו על ידי אישה. השופט סלאמה כתב בפתח הכרעת דינו כי לא בכל יום נתקל בית המשפט במצב בו ידוע לכל כי העבירות בוצעו על ידי אישה, אך על ספסל הנאשמים יושב נאשם ממין זכר. חרף האמור, בית המשפט הרשיע את הנאשם לאחר שלא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק.

בע"פ (ח') 1397/04 הוכיחה הנהגת כי במועד ביצוע העבירה היא שהתה בחו"ל. לטענתה, באותה תקופה הורשתה בתה לנהוג ברכב. עם זאת, הנהגת לא הוכיחה, באופן פוזיטיבי, כי הבת היא שהחנתה את הרכב במקום האסור. לפיכך, לא נסתרה החזקה ובעלת הרכב הורשעה.