זיהוי שגוי של נהג הוביל לזיכוי נאשם בבית המשפט לתעבורה

דרגו את המאמר

זיכוי נאשם מעבירות תעבורה בגין ספק בזיהוי הנהג

תת"ע 7695-06-10

הרשעה בעבירות תנועה בבית המשפט מתבססת על כתב אישום אשר מוגש כנגד הנאשם. היות ומדובר בהליך פלילי, מוטל על התביעה (המדינה) להוכיח את המיוחס לנאשם ברמת ההוכחה הפלילית, דהיינו - מעל לספק סביר. ספק אשר ייפול בליבו של בית המשפט באשר לטענות המועלות כנגד הנאשם, יביא לזיכויו של האחרון. להלן דוגמא למקרה בו הנאשם זוכה מהמיוחס לו בגין "חמת הספק בזהותו של הנהג ובמהות העבירה".

כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום לפיו הוא נהג בקלות ראש בכך שהסיע שתי בנות אשר ישבו על מכסה תא המטען של רכבו. בישיבת ההקראה אשר התקיימה בבית המשפט, התייצב חברו של הנאשם והודה כי הוא זה אשר נהג ברכב. כמו כן, חברו של הנאשם טען כי הבנות "קפצו לו על הרכב". אי לכך, המאשימה ביקשה להסב את הדו"ח על שמו של החבר. בית המשפט נענה לבקשה וחברו של הנאשם כפר באחריותו לאירוע.

[%Psakdin%]

השופט קבע מועד לדיון הוכחות. חברו של הנאשם לא הופיע לדיון ההוכחות והוא הורשע בהיעדרו. סנגורו של החבר ביקש לבטל את גזר הדין וזאת משום שמרשו הורשע על בסיס ראיה שכוונה כנגד הנאשם "המקורי". גזר הדין בוטל ונקבע מועד לדיון להקראה. במהלך הדיון הנ"ל, המאשימה הודיעה כי לדעתה הנאשם היה זה שנהג ברכב, וזה שקיבל לידיו את הדו"ח במועד האירוע. מנגד, סנגורי הנאשם וחברו ביקשו מהמדינה להודיע קודם כנגד מי מוגש כתב האישום. המאשימה בחרה להסב פעם נוספת את כתב האישום כנגד הנאשם. בתגובה, הנאשם כפר בנהיגתו וטען כי חברו היה זה שנהג ברכב. נקבע דיון להוכחות.

מחלוקת לגבי זהות הנאשם

מטעם המדינה העיד השוטר אשר ערך את הדו"ח. מטעם הנאשם העידו הוא עצמו ושני חברים אחרים (לא החבר "המודה"). השוטר אשר העיד על המקרה טען כי הוא ראה את הבנות יושבות על תא המטען. לדבריו, מדובר היה בכביש צר והוא שמר על קשר עין רציף עם הרכב. השוטר העיד כי הוא הורה לרכב לעצור, לקח רישיונות ורשם את הדו"ח לנהג.

מנגד, הנאשם הכחיש כי נהג ברכב כאשר הבנות נמצאות על מכסה תא המטען. לדבריו, הוא החנה את רכבו ועמד מחוץ לרכב עם קבוצת חברים. לטענתו, בשלב מאוחר יותר, חברו ("המודה") ביקש את מפתחות הרכב על מנת ליישר את המכונית שעמדה "מעט עקום". הנאשם טען כי הוא הביט לכיוון הרכב בכל העת והבנות לא ישבו על תא המטען כאשר המכונית הייתה בתנועה. העדים תמכו בגרסתו של הנאשם ואמרו - "הבנות קפצו על הרכב כאשר החבר ניסה לסדר אותו", ו"הרכב היה בנסיעה למשך מטר או שניים". הנאשם העיד כי כאשר השוטר הגיע למקום, אף אחד לא היה ברכב והשוטר ביקש לדעת מי "בעל הרכב" ולא מי "נהג בו".

אי לכך, טען הנאשם, הזדהיתי ומסרתי את רישיונותיי. לסיכום, בית המשפט מצא את עדויותיהם של העדים והנאשם אמינות. כמו כן, בהערת אגב נאמר כי כל הנוכחים (פרט לשוטר) נשארו נאמנים לגרסתם כי הבנות "קפצו" על הרכב בעת יישורו בחנייה. בהכרעת הדין הודגש כי ספק אם במצב דברים זה עסקינן בנהיגה רשלנית. בסופו של היום, בית המשפט קבע כי המדינה לא השכילה להוכיח את זהות נהג הרכב ועל כן היה זה נכון לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.