ביטול דוח חניה לנכה אשר לא ביצע את העבירה (רכב לא מותאם לצרכיו)

דרגו את המאמר

נכה קיבל דו"ח חניה על רכב שלא מותאם לצרכיו אך נמצא בבעלותו
‏
(י-ם) 13232/10

כיצד בית המשפט לתעבורה יפסוק כאשר ברור שהנאשם שלפניו לא ביצע את העבירה, אך מוטלת עליו אחריות פלילית בשל היותו בעל הרכב? עסקינן אפוא באחריות פלילית מכוח סעיף 27ב' לפקודת התעבורה אשר קובע כי במידה ונעשתה עבירה עם רכב מסוים, חזקה על בעל הרכב כי נהג במכונית בעת ביצוע העבירה, וזאת כל אימת שלא הוכח כי הוא לא נהג ברכב ו/או הרכב נלקח ללא הסכמתו ו/או ללא ידיעתו.

      קראו עוד בתחום:

• ערעור על קנס בגין חניה על מדרכה - תקיפת המונח "מדרכה"

• חוקיות פעולות גבייה בגין דו"חות חנייה והתיישנות עונשים

• תביעת פיצויים בעקבות עוגמת נפש בטיפול בדוחות חניה
• זיכוי נכה מחניה על מדרכה

סעיף זה משקף אפוא תיקון אשר הוכנס לפקודת התעבורה לפני כ-20 שנה, בנובמבר 1990. כיום, לאחר התיקון, קיימת על בעל הרכב חזקת אשמה אשר מוטל עליו להפריכה.

השופט טננבוים, בת.ד. 2007/09 מדינת ישראל נ' מאיר צמח, התייחס לסוגיה הנ"ל בעודו נדרש לשאלה – כיצד נוהגים במקום בו ידוע וברור כי בעל הרכב לא נהג ולא ביצע את העבירות נשוא כתב האישום. כפי שצוין לעיל, החזקה לפי סעיף 27ב' לפקודת התעבורה הינה חזקה מוחלטת. אי לכך, נשאלת השאלה אימתי יהיה ניתן לסתור אותה.
 

טרם כניסתו של התיקון הנ"ל לתוקף, השופט שמגר, בר"ע 2/86 וקר נ' מ"י, קבע כי פרשנות ראויה לאחריות בעל הרכב ניתן למצוא במשמעות המילים "נוהג ברכב". דהיינו, מדובר בנוהג הרכב בזמן העבירה ואחריותו של בעל הרכב נובעת מהחובה המוטלת עליו למסור את שמו של הנהג למשטרה.

דהיינו, לדידו של שמגר, אחת התכליות המקופלות מאחורי סעיף 27ב' הינה "אי סיוע לעבריינים". "אם פלוני נוהג ברכבו של אחר ומסרב להזדהות בעקבות תאונה, או נמנע מלדווח עליה למשטרה, לרשויות יש עניין בהטלת אחריות על בעל הרכב או על מחזיקו, כל עוד לא גילה למשטרה למי מסר את רכבו. יש ענין בגילוי עברייני תנועה בכלל וגורמי תאונה בפרט", קבע שמגר.

לאחר כניסת התיקון לתוקף

לאחר כניסת התיקון לתוקפו, בית המשפט העליון נדרש לפרשנות סעיף 27ב' והחזקה אשר קיימת בו. לדוגמא, בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל עסק בית המשפט העליון באחריות חברה לעבירה אשר בוצעה על ידי נהג ברכב בבעלותה.

הנאשמת הורשעה בעקבות אי התייצבותה לדיון ובהתאם לחזקה לפי סעיף 27ב' לפקודה. השופט ברק (בתוארו אז) קבע בהכרעת הדין – "ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים היה אמור לדעת מי נהג ברכבו, הלכה למעשה, וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בענין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג ברכב. כאשר לבעל הרכב מספר ניכר של כלי-רכב, יש הנחה כי בעל הרכב יודע מיהו הנוהג וצריך לדעת לזהותו".

במקרה זה, השופט ברק קבע כי מוטל על בעל הרכב לשמור על זהות הנהג ובמידה והוא ימנע מכך, יהיה ניתן לראות אותו כמי שנהג ברכב ועל כן נושא באחריות הפלילית לעבירות שבוצעו עימו. האחריות הפלילית לשיטתו של השופט ברק במקרה זה הינה "אחריות מוחלטת" ולא אחריות "שילוחית".

בית המשפט מבטל את דו"ח החניה

חרף החזקה הקבועה בחוק, בית המשפט לתעבורה בירושלים זיכה אישה נכה משורה של כתבי אישום אשר הוגשו כנגדה בעקבות עבירות חניה. מדובר בדו"חות חניה בעקבות עבירות אשר בוצעו על ידי רכב פרטי בבעלות האישה, וזאת למרות שהיא איננה נוהגת ברכב זה בשל מצבה הבריאותי.

הנאשמת טענה כי מי שביצע את העבירות במקרה דנן היה המטפל שלה וזאת למרות שהיא הנחתה אותו לחנות כחוק. כמו כן, הנאשמת טענה כי היא פיטרה את המטפל והיא איננה בקשר עימו. בית המשפט סקר את המצב המשפטי בנוגע לסוגיה הנ"ל וקבע כי היות וברור כשמש שהנאשמת לא ביצעה את העבירות הנ"ל בעצמה, הרי שיש לזכותה חרף אי הוכחת זהות המטפל.

"הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט עוררו את הספק הסביר הנדרש בחוק, והפנו לזהות הנהג האמיתי. כל גישה אחרת הייתה סותרת את מגמת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הבאה להבטיח הליך ראוי לכל אדם בבית המשפט.