האם יורשע הולך רגל אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין חציית מעבר חציה באור אדום?

דרגו את המאמר

זיכוי הולך רגל מעבירה של חציית רמזור באור אדום בעקבות אי רישום מיקום השוטר על גבי הדו"ח

תתע (ת"א) 2064-06-10

תקנה 22(א) לתקנות התעבורה קובעת כי עוברי דרך מחויבים לציית לתמרורים זולת אם אלה הוצבו, סומנו או נקבעו שלא כדין. חרף תקנה ברורה זו, הולכי רגל רבים חוצים מעברי חציה גם כאשר האור בכיוון הליכתם הינו אדום. חשוב להדגיש כי מדובר בעבירת תנועה אשר עלולה לגרור קנס משמעותי. עם זאת, הולך רגל אשר בטוח כי נעשה לו עוול והוא לא חצה את מעבר החצייה באור אדום, יוכל להוכיח את טענותיו בבית המשפט לתעבורה. להלן דוגמא למקרה בו הולכת רגל אשר הוגש כנגדה כתב אישום בגין חציית מעבר חצייה באור אדום, זוכתה מחמת הספק.

[%Psakdin%]

כנגד הנאשמת במקרה דנן הוגש כתב אישום לפיו היא חצתה צומת רחובות בבת ים כאשר ברמזור להולכי הרגל שהיה מוצב בכיוון חצייתה דלק האור האדום. הולכת הרגל כפרה במיוחס לה והמחלוקת הונחה לפתחו של בית המשפט. מטעם המדינה העידה השוטרת אשר ערכה את הדו"ח נשוא כתב האישום. מטעם ההגנה העידו הולכת הרגל ובעלה. הנאשמת ובעלה הציגו גם תצלומים אשר צולמו על ידם יום למחרת האירוע. השופט, עופר נהרי, קבע כי לאחר שקילת הראיות והעדויות, הוא הגיע למסקנה כי התקיים ספק בנוגע לאשמתה של הולכת הרגל. אי לכך, נקבע, "ספק זה ראוי שהנאשמת תיהנה ממנו".

השוטרת לא ידעה מה היה מיקומה המדויק

השופט ביקש אפוא לשים לב למספר פרטים. האירוע המדובר התרחש באור יום, השוטרת ציינה כי היא הייתה בקשר עין רציף עם הולכת הרגל, ותגובתה של הולכת הרגל במועד הייתה "זה היה ירוק, אני לא יודעת איך את מסתכלת". בית המשפט הדגיש כי למרות שלא הוכחה היכרות מוקדמת בין השוטרת לבין הנאשמת, ולא היה ניתן לקבוע כי לשוטרת היה עניין מסוים לטפול על הנאשמת האשמת שווא, היה מקום לזכות את הולכת הרגל מחמת הספק.

זיכויה של הולכת הרגל התבסס על העדר רישום בנוגע למיקום השוטרת. בית המשפט שאל את השוטרת אודות מיקומה וזאת ענתה, בכנותה, כי "היא לא יכולה לשלול את גרסתה של הנאשמת לכך שהיא עמדה במרחק של כ-40 עד 50 מ' מהצומת". עם זאת, השוטרת טענה כי ניתן היה לראות את ביצוע העבירה גם ממרחק זה. בית המשפט מצא בכך פגם אשר היה בו כדי לזכות את הנאשמת.

"אי ציון המרחק או מיקום התצפית ע"י השוטרת, הותירו בדו"ח התנועה מידות של חסר וספק", כתב השופט בהכרעת הדין, "לא ניתן אפוא לשלול את האפשרות כי השוטרת ניקלעה לטעות אנוש בהבחנתה". השופט ציין כי היות והיו "מונחים לפניו היבטים לכאן ולכאן", הרי שבנסיבות בהן התקיימה ההתלבטות, ראוי היה לזכות את הנאשמת מחמת הספק.