אי שמירת מרחק - אשמתו של הנהג הנפגע, האמנם?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

כל נהג יודע כי שמירת מרחק בזמן נסיעה מהווה כלל בסיסי בנהיגה. ידוע כי כאשר מתרחשת תאונת דרכים ובה רכב אחד פוגע מאחור ברכב שני, על פי רוב, האחריות לתאונה תוטל על הרכב הפוגע. 

סעיף 49 לפקודת התעבורה קובע כי אסור לאדם לנהוג ברכב בעקבות רכב אחר, אלא תוך שמירת מרחק המאפשר עצירה בכל עת בכדי למנוע תאונה. שמירת מרחק נקבעת על פי התחשבות במהירות הנסיעה של כלי הרכב, במצב הראות בכביש, מצב הדרך והתנועה מסביב.

החוק קובע כי כל נהג חייב להיות ערוך תמיד למצב בו הרכב לפניו יבלום בפתאומיות. האם במקרה בו נעשתה בלימה בפתאומיות שלא לצורך מניעת תאונה אלא בגין טעות בדרך מצד הנהג הקדמי (כגון מעבר נתיב או פספוס יציאה בכביש מהיר), ניתן לטעון כי הבלימה הפתאומית מהווה אשם תורם מצד הנהג הנפגע? כיצד יש להתמודד עם פגיעות קטלניות אלו הגורמות לא אחת למוות?

עיון בפסיקה מורה כי ישנן נסיבות חריגות אשר בגינן יכיר בית המשפט באחריות מופחתת של נהג המואשם בגרם מוות ברשלנות, וזאת כאשר לא ניתן היה שיצפה את התנהגות הנהג שבו פגע.

עניין חאסקיה - מחדליו של הפוגע, ועברו התעבורתי, כשיקול

לדוגמא, בפסק דין בעניין חאסקיה, הקל בית המשפט בעונשו של נהג שנסע במהירות מופרזת, אשר סטה ופגע ברכב אחר. כתוצאה מסטייה זו, נהרגה נהגת הרכב האחר. בית המשפט קמא גזר במקרה זה 15 חודשי מאסר. הטענה המרכזית בערעור, שאף הובילה להפחתת העונש, הייתה לאחריות מופחתת. לאמור, כיוון שלתאונה תרמה נהגת הרכב שנפגע אשר סטתה ממסלולה.

השופט ד"ר אחיקם סטולר, אשר דן בעניין חאסקיה כתב בגזר הדין – "ער אני להלכה לפיה התנהגות רשלנית מצד גורם שלישי אינה שוללת לכשעצמה קשר סיבתי משפטי בין המעשה או המחדל לבין התוצאה הפוגעת. השאלה שיש לבחון היא האם אדם מן היישוב היה צריך לצפות מראש אותה התנהגות רשלנית במקרים חריגים כאשר התנהגות הצד השלישי היא מרחיקת לכת, עד כדי שלא ניתן היה לצפותה".

בנסיבות אותו עניין קבע בית המשפט כי בשל המהירות המופרזת בה נהג המערער, אין במעשיה או מחדליה של הנהגת כדי לשחרר את המערער מאחריות. עם זאת, נקבע כי היה בכך כדי להשליך, במידת מה, על שיעור אחריותו. השלכה זו הביאה לכך שהנסיבות המיוחדות של המקרה שימוש את בית המשפט בתור רכיב לקולא בעת גזירת הדין.

האטה קיצונית - רשלנות מצד הנהג הנפגע

ישנם מצבים שבהם הטיל בית המשפט אחריות משפטית על הנהג שנפגע בשל האטה קיצונית במהירות נסיעתו בכביש מהיר.

למשל, בפסק דין לביא הורשעה הנהגת הנפגעת בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ובנהיגה רשלנית, בשל כך שסטתה באופן חד ממסלול נסיעתה בכביש המהיר (כביש החוף), והאטה מאד את מהירות נסיעתה (עד ל- 30 קמ"ש). בפסק הדין נכתב כי הנהגת הנפגעת נהגה ברשלנות בכך ששינתה את מהלך הנסיעה לשם עלייה באיחור על נתיב נסיעה למחלף.

השופט זאב המר, אשר דן בעניין זה, כתב בפסק הדין – "בלימה או האטה פתאומית של מהירות הנסיעה בכביש מהיר, שלא בשל אירוע הנכפה על נהג, מסיבות שאינן תלויות בו ואינן בשליטתו, מהווה רשלנות. רשלנות זו גרמה לתאונה (גם אם מצטרפת לכך רשלנותו של נהג המשאית).