אחריות בעל מונית בנוגע לעבירות המבוצעות על ידי נהג שכיר

דרגו את המאמר

סוגיה אשר עולה מדי פעם במסגרת משפטי תעבורה הינה מהי האחריות התעבורתית המונחת על כתפיו של נהג מונית? בקרב ציבור נהגי המוניות ידוע כי בעלי מניות רבים נותנים לנהגים שכירים לנהוג במוניותיהם מפעם לפעם בעבור דמי שכירות מוסכמים. אם כן, מהו הדין במקרה ונהג שכיר כלשהוא מתנהג שלא כיאות? האם אחריות רובצת לפתחו של נהג המונית או שמא מדובר במחדלים המונחים על כתפיו של הנהג השכיר בלבד?

בית המשפט לתעבורה קבע בעניין זה כי בעל המונית אחראי לכל מחדלי הנהג השכיר. אחריות זו של בעל המונית נובעת מהחוק ומהפסיקה המקובלת ויש בה היגיון רב אשר מקורו במדיניות כלכלית סבירה. במילים אחרות, אם לא תהיה אחריות זו כה מוקפדת, הרי תמיד יוכלו בעלי המוניות להטיל אחריות על נהגים שכירים והציבור ניזוק.

     
סעיף 39ב לחוק הפיקוח קובע כי כאשר נעברה עבירה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעביד, או בידי מורשה שהוא פועל בתחום תפקידו, יאשם בעבירה גם מעבידו או מרשו. הסעיף מוסיף כי במידה והעבירה נעשתה ללא ידיעת המעסיק או המרשה, וזה האחרון נקט בכל האמצעים הסבירים אשר עמדו לרשותו בעדי למונעה, לא תופנה כלפי אצבע מאשימה.

מהם אמצעים סבירים?

כאמור, על מנת לפטור את המעביד מאחריותו לפי הוראת סעיף 39ב לחוק הפיקוח, יש לבחון, בין השאר, האם נקט האחרון באמצעים סבירים למניעת ביצוע העבירה. הפסיקה אינה מגדירה מהם אותם אמצעים סבירים שיש לנקוט בהם. למעשה, אמצעים אלו נבחנים בהתאם למקרה הנדון ולנסיבותיו.

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, דן בכך בפסיקתו - "הסעיף הרלוונטי דורש נקיטת כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת החוק. מחד גיסא מופיעה המילה 'כל' המגבירה את הדרישה. יחד עם זאת מופיעה המילה 'סבירים' המצמצמת את הדרישה. החוק אינו יכול להכתיב מראש מהם כל האמצעים הסבירים, היות ואלה משתנים ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות. אולם גם פרשנות מקילה לא תושיע את הנאשם שהסתמך על הנהג - הדרישה לפיקוח שרירה וקיימת".

במילים אחרות, אין די בכך שהמעביד יאמר באמירה כללית לעובד שעליו לא לבצע עבירות. המעביד נדרש לפקח על הנהג באופן פוזיטיבי ולהיות מעורב בנעשה ברכבו. כמו כן, מעביד אינו יכול גם להסתפק בהחתמת נהג על הסכם או טופס התחייבות. בית המשפט קבע כי ישנן דרכים רבות לפקח על הנהגים. למשל, המעביד יכול לבדוק את סרט הפידיון ובמקרים מסויימים אף לנקוט כלפי הנהג השכיר באמצעים משמעתיים.

הנהג השכיר לא הפעיל מונה - בעל המונית הורשע בעבירה

להלן דוגמא לפסק דין במסגרתו הוגש כתב אישום נגד נהג מונית אשר נהג מורשה מטעמו הסיע במונית נוסע מירושלים למעלה אדומים מבלי להפעיל מונה. בתום הנסיעה גבה הנהג מהנוסע מחיר מופקע של 60 ₪, העולה על המחיר המותר. האישום אשר הוגש נגד הנאשם מבוסס על אחריותו לביצוע העבירה על ידי הנהג מכוח 39(ב) לחוק הפיקוח.

אחריות זו הונחה לפתחו של הנאשם משום שנטען כי לא נקט הוא באמצעים סבירים בכדי למנוע את ביצוע את העבירות הנטענות. במהלך ישיבת ההוכחות טען הנאשם כי הוא לא נהג במונית בעת ביצוע העבירה, הנהג במונית היה שכיר מורשה מטעמו, הנאשם הורה לנהג השכיר לנהוג כחוק ואין חולק על דברי עד התביעה.

במקרה זה, הנאשם טען כי אמר הוא לנהג השכיר בעל פה שימנע מביצוע עבירות. לטענתו, מדובר בנוהל פוטר מאחריות במגזר הערבי. בית המשפט לא קיבל טענות אלו וקבע כי הנאשם לא יכול לתלות יהבו באמירה כללית בעל פה. הנאשם אף לא טרח להחתים את הנהג השכיר בטופס התחייבות ולא נקט בכל אמצעי בכדי למנוע את ביצוע העבירה. אי לכך, הנאשם הורשע ונדרש לשלם את הקנס בגין העבירה.