כתב אישום נגד מכוון אחורי של טרקטור בגין גרימת מוות ברשלנות

דרגו את המאמר

האם ניתן להאשים מכוון אחורי של טרקטור בגרימת מוות ברשלנות?

בית המשפט דחה את בקשתו של נאשם בגרימת מוות ברשלנות לבטל את כתב האישום אשר הוגש נגדו. הנאשם טען כי לא קיימת עילה להגיש כתב אישום כנגדו משום שלא נהג הוא בטרקטור אשר היה מעורב בתאונה. למעשה, המבקש היה "בסך הכל" מכוון אחורי של הרכב.

נגד המבקש (ונאשם נוסף) הוגש כתב אישום שעניינו תאונת דרכים קטלנית. על פי כתב האישום, המבקש והנאשם עבדו בתקופה המדוברת בקטיף עגבניות בשדות קיבוץ מזרע. התאונה ארעה כאשר הנאשם נהג בטרקטור וביקש להסיע את הרכב לאחור. הואיל ושדה הראיה של הנהג היה מוגבל, פנה הוא למבקש כי ישמש לו כמכוון אחורי בנסיעתו לאחור.

המבקש הסכים לבקשתו של הנאשם והתייצב מאחורי הטרקטור במקום בו היה לו קשר עין עם הנאשם. עם זאת, לשניים לא הייתה באמת יכולת ממשית לתקשר ביניהם, פרט לסימני ידיים, וזאת בשל הרעש הרב הכרוך בנסיעתו של הטרקטור.

לפתע התקרב לאזור הנסיעה פועל נוסף שעבד עם המבקש והנאשם. המבקש, במקום להורות לנאשם על עצירת טרקטור, ניסה לסמן לפועל הנוסף לא לעבור באזור. בעקבות האירוע, נדרס הפועל תחת גלגלי הטרקטור ומצא את מותו.

בקשה לביטול כתב האישום, האמנם?

המבקש טען כי אין להגיש כנגדו כתב אישום וזאת בשל מספר טענות. ראשית, על פי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, העובדות המתוארות בכתב האישום ביחס אליו אינן מהוות עבירה של "גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב" על פי פקודת התעבורה (הואיל והמבקש לא נהג בטרקטור אלא שימש רק כ"מכוון אקראי").

שנית, המבקש הוסיף כי מעולם לא הוגש בישראל כתב אישום נגד "מכוון אקראי", שכל מטרתו הייתה לעזור לנהג. לשיטתו, מדובר בסעיף חוק שלא הופעל מעולם. המבקש סיכם כי על פי עיקרון החוקיות, העבריין זכאי לאזהרה והתראה, משמע – יש צורך בקיומו של איסור מפורש על פי חוק של מעשהו, דבר שלא קיים במקרה דנן.

העמדה לדין של אדם אשר שימש כמכוון של נהג, באשמה של גרם מוות ברשלנות, אכן איננה פעולה שגרתית נפוצה. על פי רוב, כתבי האישום המוגשים על עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי שימוש ברכב מוגשים נגד מי שנהג ברכב בעת האירוע. עם זאת, בית המשפט פסק במקרה דנן כי אין בכך כדי לגרוע מסמכותה של המדינה להעמיד לדין גם אדם שלא נהג ברכב. על פי לשון החוק, עבירה של גרימת מוות ברשלנות הינה עבירה תוך כדי שימוש ברכב ולא תוך כדי נהיגה ברכב.

כמו כן, בית המשפט העליון פסק בעבר כי המונח שימוש ברכב הינו מונח רחב המאפשר העמדה לדין לא רק של מי שנהג בפועל ברכב. זאת ועוד, השופטים קיבלו גם את הפניית המדינה לפסקי דין בעניינים זהים. דוגמא לכך ניתנה בפסק דין שעסק בהרשעתו של אדם בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שתפקידו התמצה בבדיקת שטח הנסיעה, הסקת מסקנות אופרטיוביות והנחיית הנהג האוחז בהגה – לאמור, הכוונתו של הנהג.

השופטים ציינו כי השאלה העומדת להכרעה בתיק זה, איננה האם ניתן להעמיד מכוון לדין על עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי שימוש ברכב, אלא האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה המסוים נשוא כתב האישום, ביצע המבקש, בעת ששימש כמכוון לנהג, עבירה זו. בפסק הדין צויין כי שאלה זו, מטבע הדברים, מקומה להתברר בראיות, במשפט גופו.