זיכוי מוחלט מאשמת נהיגה תחת השפעת סמים לנאשם שנוטל מתדון ברשיון

דרגו את המאמר

זיכוי מוחלט מאשמת נהיגה בשכרות - תחת השפעת סמים

שופט בימ"ש לתעבורה בחיפה, שלמה בנג’ו, זיכה מכל אשמה זיכוי מוחלט נאשם שנטל מתדון ברשיון כתחליף סם, ואשר הואשם ע"י המדינה כי נהג ברכב כשהוא שיכור (תחת השפעת סמים) וכן בנהיגה בקלות ראש.

השופט קבע כי לאור הוראות החוק והתשתית העובדתית, אשר לא הייתה שנויה במחלוקת, לא מדובר ב"סם מסוכן" הואיל ועסקינן בסם אשר ניתן לשימוש תרופתי לנאשם, ברישיון כחוק, על ידי משרד הבריאות. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש לבטל את ההליך הפלילי כנגד הנאשם, וזאת גם מהטעם של הגנה מן הצדק.

בפסק הדין נכתב כי היות והמדינה היא הנותנת את הטיפול הרפואי, והיות והיא המדינה הייתה מודעת לכך כי הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה, אין היא יכולה לבקש להרשיעו במידה ולא נאסר עליו לנהוג תחת השפעת הסם. השאלה העיקרית בתיק הייתה - האם נאשם אשר נוהג לאחר נטילת מתדון ב"רשיון", נחשב כמי שנהג בשכרות (תחת השפעת סמים), וזאת על פי פירוש הוראות החוק החלות במקרה דנן. 

עובדות המקרה

הנאשם נהג ביום האירוע ברכב מסחרי במפרץ חיפה, ונעצר במסגרת פעילות סמויה אשר ערכה המשטרה בסמוך למרכז חלוקת תחליפי סם. לאחר שנעצר, נדרש הנאשם למסור לשוטרים רישיונות. הנאשם מילא אחר הוראות השוטרים וסיפר מיד כי הוא יצא ממרכז החלוקה שם לקח מתדון. הנאשם ציין בפני השוטרים כי הוא נוטל מתדון שלוש פעמים בשבוע והינו מצוי בטיפול מרכז החלוקה של משרד הבריאות. 

השוטרים עיכבו את הנאשם לחקירה, וזאת בשל חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. קצין משטרה אשר ערך לנאשם שימוע במקום, פסל את רישיון הנהיגה שלו בפסילה מנהלית, למשך 30 ימים. כמו כן, ניטלה ממנו בדיקת שתן אשר תוצאותיה העידו על לקיחת מתדון ונעדרו ממנה סמי רחוב.

המדינה לא הסבירה לנאשם כי אסור לו לנהוג תחת השפעת מתדון

בית המשפט ציין כי אין מחלוקת לגבי עובדות המקרה. מדובר בנאשם אשר נוטל במסגרת חוקית תחליף סם (מתדון). עם זאת, נקבע כי היות והנאשם לא ידע כי הנהיגה תחת השפעת המתדון אסורה, אין מקום להרשיעו בדין. השופט הוסיף כי אף לא ברור, לפי הוראות החוק, האם מדובר באדם אשר היה מצוי תחת השפעת סם מסוכן.

השופט ציין כי מדובר בשאלה משפטית מעט מורכבת. מצד אחד, המדינה מעניקה לאדם לצרוך סם בהיתר, לצרכים טיפוליים, והיא מודעת לכך שמדובר באדם אשר בידיו רישיון נהיגה. מצד שני, המדינה לא מצאה לנכון להתריע בפני המטופל כי נהיגה תחת השפעת מתדון הינה עבירת תנועה אשר עלולה להביא להרשעתו בדין.

"אין זה ראוי או מתקבל על הדעת, כי המדינה תעמיד את אותו אדם לדין, על נהיגה תחת השפעת אותו סם שהיא התירה לו לצרוך כחלק מהטיפול בו. התנהלות בעייתית זו עלולה לגרום להכשלת אנשים, כדוגמת הנאשם, על לא עוול בכפם והינה בבחינת לפני עיוור לא תשים מכשול" (ויקרא י"ט, 14)", נקבע בפסק הדין, "יתכן ועל המחוקק לומר את דברו ולקבוע כי מי שנמצא בטיפול גמילה מסמים ונוטל מתדון אסורה עליו הנהיגה. ברם, לא ניתן, ללמוד בדרך פרשנית על איסור כזה נוכח לשון החוק כיום והמשמעות החוקתית הנודעת לפגיעה כזו בנהגים המצויים בטיפול תרופתי כאמור".

הגנה מן הצדק, האמנם?

בית המשפט הוסיף, למעלה מן האמור, כי לנאשם עמדה במקרה דנן גם "הגנה מן הצדק". הגנה זו קובעת כי ניתן להביא לביטול כתב אישום כאשר הגשתו או ניהול ההליך הפלילי בעניינו עמדו בסתירה לעקרונות של הגינות משפטית וצדק. בית המשפט הבהיר כי בנסיבות אשר נוצרו במקרה זה, לא היה זה צודק או הוגן לקיים כנגד אדם הליך פלילי, וזאת כאשר האחרון סבור שהטיפול התרופתי אותו הוא מקבל במשרד הבריאות איננו מגביל את יכולתו לנהוג.

לסיכום, בית מהשפט זיכה את הנאשם מעבירת הנהיגה בקלות ראש, זאת לאחר שנקבע כי לא התקיימה תשתית ראייתית לכך שהנאשם נהג בקלות ראש או ברשלנות. כמו כן, צוין כי לא הוכח שנטילת המתדון על ידי הנאשם השפיעה על נהיגתו,

"ההיפך מכך: מחומר הראיות עלתה תמונה של נהג אשר נהיגתו הייתה שגרתית ואף התנהלותו הייתה נורמלית לחלוטין, כפי שהשוטרים עצמם ציינו בדו"חותיהם", כתב השופט, "הנאשם דכאן נעצר רק משום שיצא מתחנת חלוקת המתדון. המסקנה הנובעת מדברים אלה, היא כי גם מעבירה זו יש לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט".