ביטול פסק דין שהרשיע בחציית אור אדום וניתן לפני 12 שנה

דרגו את המאמר

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה כמאל סעב קבל ערעורו של יעקב תושב היישוב עלי זהב, על החלטת בימ"ש לתעבורה, שדחה את בקשתו לביטול פסק דין שהרשיעו בחציית צומת באור אדום ושניתן נגדו בהעדרו לפני 12 שנים.

השופט סעב קבע כי יש לבטל את פסק הדין המרשיע, שכן התביעה לא הוכיחה כי המערער ידע על קיומו של פסה"ד במשך השנים שחלפו מאז הינתנו וכי זומן למשפט, לאור ביעור תיק ביהמ"ש, וכמו כן כי פס"ד שניתן שלא כדין לא יהפך לעולם לחלוט (סופי) ולפיכך ניתן לערער עליו בנסיבות המקרה.

רקע וטענות הצדדים

המערער טען בבקשתו כי משרד התחבורה מסרב לחדש את רישיון הנהיגה שלו וזאת משום שקיים כנגדו פסק דין המרשיע אותו בחציית צומת ברמזור אדום. לטענתו, הוא לא ידע על גזר דין אשר ניתן כנגדו בגין עבירת אור אדום, וכי מעולם הוא לא זומן למשפט כגון דא. המערער הוסיף כי כאשר הוא פנה למזכירות כדי לבדוק את התיק, נאמר לו כי התיק בוער.

בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין, וזאת בקובעו כי בעניינו קמה על פי החוק חזקת מסירה. דהיינו, רואים במערער כמי שזומן כדין ובוצעה לידיו מסירה עפ"י הדין. כמו כן, בית המשפט הוסיף וקבע את הדברים הבאים: "מדובר בגזר דין מלפני 12 שנים, שלא הוגש עליו ערעור ולא הוגשה לגביו בקשה לביטולו במועד הקבוע בחוק. עם חלוף המועד להגשת ערעור על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, הפך פסק הדין לחלוט".

המערער טען בערעורו כי בעניינו לא מתקיימת החזקה הקבועה בחוק שכן המדינה לא הוכיחה ולו לכאורה ואפילו לא בראשית ראיה, שנשלח אליו זימון בדואר רשום ובנסיבות המקרה משלא הוכח משלוח הזימון בדואר רשום, הוא אינו נדרש לסתור את ההנחה שלא הוכחה,כלומר, לא הוכח שנשלח אל המערער זימון.

כיצד הכריע השופט?

השופט סעב קבע כי אי זימון נאשם לדיון מהווה טעם מוצדק ושיקול מוצק שלא לדון אותו בהעדר ומכאן, אם הוא נדון, מובן מאליו שיש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו.

לכן עולה השאלה, האם הוכח שהמערער זומן לדיון? השופט הדגיש שהדיון התקיים ביום 22.12.96 ובכדי לבדוק את סוגיית זימונו ביקש המערער לעיין בתיק ונענה ע"י מזכירות ביהמ"ש שהתיק בוער ומכאן שלפני בימ"ש לתעבורה וכן לפני ביהמ"ש המחוזי לא עמד התיק או כל חומר רלוונטי אחר, הנוגע לדיון ולסוגיה שבמחלוקת ומן הסתם לא הוצג כל אישור על משלוח דבר דואר כלשהוא או על קבלת זימון לדיון, על ידי המערער.

עוד הבהיר השופט סעב כי בענייננו, אין כל הוכחה שדבר הדואר נשלח כלל וכלל ובוודאי לא בדואר רשום ולכן מניין ה- 15 הימים מיום משלוח ההזמנה, כקבוע בחוק לעניין הנחת המסירה, מעולם לא התחיל. מכאן שהחזקה לא קמה כלל ועיקר והתביעה לא עמדה בהוכחה הראשונית והבסיסית המוטלת עליה. עוד ציין השופט כי טענת המדינה, לפיה ניהול הדיון בהיעדר הנאשם ומתן גזר דין בהיעדרו, מוכיחים שהוא זומן כדין, משום יצירת פרוזומציה שאין לה יסוד בעובדות ובדין, גישה שבמהותה מרחיקת לכת היא, מכאן שאין לקבלה, בהיותה נוגדת את האמור בתקנה ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתה.

לאור האמור קבע השופט שקביעתו של בימ"ש לתעבורה שהחזקה בענייננו חלה, בטעות יסודה ולעניין זה, אין כל חשיבות לזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין, כי פסק דין שניתן שלא כדין, לעולם לא יהפוך לחלוט. כל עוד לא הוכח שהמערער זומן לדיון כדין, אין חשיבות לזמן שעבר ואין כל רלבאנטיות לעניין השאלה, האם הבקשה הוגשה במועד הקבוע ובהתאם לדין.

השופט קבע כי בענייננו, התביעה לא הוכיחה שהמערער ידע במשך 12 השנים הללו, על מתן פסק דין נגדו וכי אין ספק כי, אם התביעה הייתה מוכיחה שנשלח למערער מכתב ממשרד התחבורה בו מוזכר פסק הדין האמור או אם היה מוכח שהמערער ידע פוזטיבית על מתן פסק הדין בדרך כלשהיא או שהיה עליו לדעת זאת מכוח חובה שבדין או עקב פעולה של רשות אך הוא נקט בשב ואל תעשה ולא פעל כנדרש וכמתחייב ומבקש לבטל פסה"ד, כי אז היה מקום לדחות את הבקשה מהטעם הזה בלבד. אולם בנסיבות המקרה דחה השופט את עמדת התביעה ופסק כי הבקשה לבטול פסה"ד הוגשה ע"י המערער במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

עוד ציין השופט כי בנסיבות המקרה נראה לו כי לא יהיה זה צודק להתיר ביצוע עונש שהוטל בפסה"ד שניתן כחלוף שנים רבות העולות על שנות ההתיישנות.