דחיית ערעורו על מאסר וקנס בגין מתן רשות לאחר לנהוג ברכב מנועי

דרגו את המאמר

בעניין:	מרדכי
	בעצמו	המערער
	נ  ג  ד
	מדינת ישראל
	באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים	המשיבה

 

פסק – דין

פתח - דבר

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 23.12.07, בתיק ת' 10005/07 – במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, בביצוע עבירה של מתן רשות לאחר לנהוג ברכב מנועי שבשליטתו, חרף העובדה שאין לאחר רישיון נהיגה תקף, וזאת לפי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961. זאת, לאחר שהמערער הרשה לבנו בן ה-15 לנהוג ברכבו, הגם שלא היה בידי בנו רישיון נהיגה כדין (ואף אין בכוחו לקבל רישיון נהיגה מחמת גילו).  

בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 21 ימי מאסר בפועל, 4 חודשי פסילה בפועל ללא צורך בהפקדת הרישיון; קנס בסך של 2,500₪ או 25 ימי מאסר תמורתו וכן חודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

2.         בית משפט קמא, אשר נדרש לשקול שאלת עונשו של המערער, בחן בגזר דינו השיקולים לחומרת עונשו ולקולתו מנגד. לחומרא ציין בית המשפט, כי לחובתו של המערער 44 הרשעות קודמות בגין עבירות תעבורה שונות, וביניהן: עבירות מהירות, אור אדום, שימוש בפלאפון וכיו"ב. כן ציין בית המשפט, כי העונש על עבירה כאמור הנו 3 שנות מאסר בפועל וכאשר בקטין עסקינן (שאין בכוחו לקבל רישיון נהיגה מחמת גילו) עומד העונש על 5 שנות מאסר בפועל בתוספת 3 שנות פסילה לפחות. לקולת עונשו של המערער ציין בית המשפט, כי העבירה בוצעה באזור שומם יחסית, המערער היה יחד עם בנו וכן ציין דבר הקושי לעמוד לעיתים בפני "לחציהם של בני משפחה". איזון בין השיקולים כאמור הביאו לגזור רכיבי העונש כאמור לעיל. 

טענות הצדדים לערעור

3.         המערער בקש להקל בגזר דינו כך שתקופת הפסילה בפועל תקוצר ושיעורו של הקנס הכספי יופחת. המערער הדגיש, כי ריצה מלוא עונש המאסר, אשר הושת עליו ושב וציין נסיבותיו לקולא, קרי: העובדה שהעבירה בוצעה באזור נידח.

4.         ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הערעור. לדבריה, המדובר בעבירה חמורה כך שעונשו של המערער בעטייה ראוי. ב"כ המשיבה הזכירה, כי המערער הניח לבנו בן ה-15 לנהוג ברכבו - חרף העובדה שאין ברשותו רישיון נהיגה כדין - ולא שת ליבו כלל לתוצאה הפוטנציאלית הקשה של המעשה. ב"כ המשיבה הביעה הסכמתה לפירעון הקנס בתשלומים אך התנגדה להפחתת שיעורו.

5.         אין חולק, כי המערער הורשע בעבירה קשה, הטומנת בחובה סכנה של ממש לציבור. אמנם העבירה בוצעה באזור נידח, כטענת המערער, וכפי שצוין בגזר דינו של בית משפט קמא, ברם אין להתעלם מן העובדה, שהמערער הפר החוק בצורה בוטה ואין לזלזל בחומרתה היתרה של העבירה. עונשו של המערער חמור אמנם אך מידתי וראוי בנסיבות העניין, ואין כל מקום להתערב בו אל נוכח אופייה של העבירה – בה הורשע, כמובהר.

6.         סיכומם של דברים – הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם הקנס, בהסכמת ב"כ המשיבה, ב-5 תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון ישולם עד יום 1.5.08 ואילו ארבעת הנותרים ישולמו בכל 1 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במועדו – תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

המערער יפקיד רישיונו עד יום 14.5.08.

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

עוני חבש, שופט  ס. נשיא