הודעת קנס בגין שימוש במכשיר פלאפון

דרגו את המאמר

הרשעה בדיבור בפלאפון תוך כדי נהיגה על בסיס עדות יחידה של שוטר

אחת העבירות הנפוצות ביותר בהן מורשעים נהגי ישראל הינה דיבור בטלפון בזמן נהיגה. מדובר בעבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. האם ניתן להרשיע נהגת בעבירה זו, למרות שהאחרונה טוענת כי לא דיברה בזמן נהיגה ועסקינן בגרסה מול גרסה?

כנגד הנאשמת דנן הוגש כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של דיבור בטלפון סלולארי בזמן נהיגה, ללא דיבורית מתאימה. הנאשמת בחרה שלא לשלם את הקנס והגישה בקשה להישפט. הנאשמת טענה כי היא כופרת באשמה המיוחסת לה וזאת משום שלא דיברה במועד האירוע.

על מנת להוכיח את אשמתה של הנהגת, הביאה התביעה לעדות את רס"ל המשטרה אשר ערך לנאשמת את הודעת תשלום הקנס. לדבריו, ביולי 2005, בשעה 18:50 בערך, הוא ישב בניידת משטרה במסגרת מילוי תפקידו לאכיפת חוקי תנועה. השוטר טען כי הוא הבחין בנאשמת נוהגת במכוניתה כאשר היא אוחזת בידה הימנית מכשיר סלולארי. לדבריו, הוא הבחין בשפתיה של הנאשמת זזות תוך כדי דיבור.

אי לכך, השוטר החל לדלוק אחר הנאשמת והורה לה לעצור. לאחר שעצרה את רכבה, וצוין בפניה כי היא נצפתה מדברת בטלפון הסלולארי תוך כדי נהיגה, ענתה הנאשמת לשוטר "תוכיח שדיברתי בטלפון". הנאשמת טענה כי היא לא דיברה אלא לעסה מסטיק. זאת ועוד, הנאשמת צירפה לכתב ההגנה פלט שיחות מיום האירוע אשר העיד כי היא לא דיברה בטלפון במועד האירוע.

הרשעה על בסיס אמינות השוטר

לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, בית המשפט קבע כי הוא מעדיף את גרסתו של השוטר ומרשיע את הנהגת. השופט ציין כי הוא הזהיר את עצמו מפני העובדה כי מדבור בעדות יחידה ("מילה מול מילה"), אך עדיין הוא סבור כי יש להרשיע את הנאשמת.