האם יורשע נהג בגרימת מוות ברשלנות כאשר אדם אשר נפגע בתאונה נפטר בגין טיפול רפואי רשלני?

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית בטיפול לאחר תאונת דרכים והרשעה בגרימת מוות ברשלנות

נהג אשר נפגע בתאונת דרכים פונה על ידי אמבולנס של מד"א ונפטר – לכאורה - בעקבות טיפול רפואי רשלני. האם הנהג אשר פגע במנוח, ואשר גרם למעשה לנזקיו הראשונים (שהיו קשים אך לא מסכני חיים בטווח המיידי), יורשע בגרימת מוות ברשלנות? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

[%Psakdin%]

סעיף 309 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע כי יהיה ניתן לראות אדם כאילו גרם למותו של אחר, וזאת גם אם מחדלו או מעשהו לא היה הגורם היחיד למוות. במילים אחרות, ניתן להרשיע אדם בגרימת מותו של אחר וזאת משום שגרימת הנזק על ידו חייבה את האחר לקבל טיפול רפואי. החוק מונה מספר מקרים רלבנטיים:

1. הנאשם הסב למנוח נזק גופני אשר הצריך טיפול רפואי או כירורגי אשר גרם למותו של הניזוק. במקרים אלה, אין נפקא מינה אם הטיפול היה רשלני, ובלבד שהוא נעשה בתום לב ובמיומנויות הרגילות והסבירות.
2. הנאשם גרם למנוח לחבלת גוף אשר לא הייתה מביאה למותו אילו היה נזקק לטיפול רפואי או כירורגי נכון, או אילו נהג בזהירות מספקת באורח חייו.
3. הנאשם הביא את המנוח - אם באיום לאלימות ואם באלימות – לבצע מעשה אשר גרם למותו. הרשעה במקרה זה תתבסס על כך שהמנוח היה סבור שביצוע המעשה ייחלץ אותו מהאלימות או מהאיומים.
4. הנאשם החיש את מותו של המנוח אשר סבל מפגיעה או מחלה אשר היו גורמות למותו גם לולא מעשיו של הנאשם.
5. המעשה של הנאשם לא היה גורם למותו של האחר, וזאת במידה והוא לא היה מצטרף אל מעשיו של המנוח או אדם נוסף.

סעיפי החוק הנ"ל אינם יכולים להטעות. מדובר באופן ברור בהחמרה מצד המחוקק באנשים אשר הוגש כנגדם כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. ניתן אפוא להתרשם מכך שהאחריות למותו של האחר רובצת לפתחו של הנאשם גם כאשר גורמים רבים אחרים היו מעורבים במוות. בנוגע לרשלנות רפואית, סעיף 309(1) לחוק מתייחס באופן מפורש לאחריותו של הנאשם למותו של המנוח גם כאשר המוות נגרם כתוצאה מטיפול רשלני (שניתן בתום לב ובמיומנות).

"התאונה גרמה למותו של המנוח"

במקרה דנן, נקבע כי גם אם בית המשפט היה בוחר ללכת באופציה של סעיף 309(1), וגם אם הוא היה בוחר בסעיף 309(2), התוצאה המתקבלת הייתה זהה. ראשית, הודגש כי מחוות דעת רפואית אשר הונחה לפני בית המשפט נראה כי לא נפלה רשלנות של ממש בהתנהלות מד"א באירוע.

כמו כן, כפי שצוין לעיל, גם רשלנות של הצוות הרפואי, ככל שהיא הייתה בתום לב וכתוצאה מפעילות רפואית סבירה שמקורה במיומנות הצוות המטפל, איננה מאיינת הרשעת נאשם אשר מיוחסת לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות. "הנה כי כן", קבע השופט, "אני קובע כי המאשימה הוכיחה כי הפגיעה ברכב היא זו שגרמה למותו של המנוח".