הולך רגל התפרץ למעבר חציה, האם תאונה בלתי נמנעת?

דרגו את המאמר

זיכוי למרות פגיעה בהולך רגל במעבר חציה

ת"ד 20725-07

מדי שנה, מוגשים בישראל עשרות כתבי אישום כנגד נהגים אשר גרמו לתאונת דרכים בגין אי מתן זכות קדימה. עם זאת, לא תמיד ההליכים הללו מסתיימים בהרשעה. לדוגמא, במקרה הנ"ל, אשר הונח לפתחו של בית המשפט לתעבורה, נאשם טען כי הוא נתן זכות קדימה ולכן הוא לא היה אשם בתאונת דרכים שהייתה בבחינת "תאונה בלתי נמנעת". כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום בגין אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה.

על פי כתב האישום, במאי 2007 הנאשם נהג את רכבו בעפולה, ברשלנות ובקלות ראש. התביעה טענה כי הנאשם הגיע למעבר חצייה אך לא עצר ולא נתן זכות קדימה לקטין בן 11 שחצה את הכביש. כתוצאה מהתאונה, הקטין נפגע והיה זקוק לטיפול רפואי. הצדדים לא היו חלוקים לגבי "עובדות המקרה היבשות". עם זאת, הנהג טען, עוד מראשית הדיונים בעניינו, כי הקטין התפרץ לכביש והתאונה הייתה בלתי נמנעת. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות אשר הוצגו בפניו וקבע כי הוא מקבל את טענות הנאשם ומזכה את האחרון בדין.

בפני בית המשפט העידו ארבעה – בוחן באגף התנועה, הולך הרגל הנפגע, עד ראיה שהיה במקום, והנאשם. הבוחן, אשר הגיע לזירת האירוע כחודש וחצי לאחר מכן, העיד כי הוא לא איתר ממצאים אובייקטיבים בכביש אשר היה בהם כדי לסייע ב"פענוח המקרה". בית המשפט בחן את דו"ח בוחן התנועה וקבע כי לא היה ניתן להסתמך על הממצאים בדו"ח מבחינת הרשעתו או זיכויו של הנאשם. לדוגמא, הבוחן העיד כי הוא ביצע "ניסוי שדה ראיה" אך בחינת הניסוי העלתה כי לא ניתן להסתמך עליו וזאת משום שנערך "ניסוי לא מתאים". בנוגע לעדות עד הראיה, בית המשפט קבע כי נפלו בעדות זו סתירות מהותיות.

החובה לתת זכות קדימה

הנאשם היה מחויב, מתוקף התקרבותו למעבר חצייה, להאט ולעצור את רכבו במידת הצורך. מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה הינה אחת מההוראות הבסיסיות ביותר במשפט התנועה בישראל. חובתו של הנהג לתת זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה מעוגנת בתקנות 52(6) ו-67(א) לתקנות התעבורה. עם זאת, תקנות 110(א)(ד) ו-111 לתקנות התעבורה קובעות כי הולך רגל מחויב "לחצות כביש במהירות סבירה ולהימנע מירידה פתאומית לכביש (מבלי להיווכח כי ניתן לחצות את הכביש בביטחה)". למעשה, החובות אשר הוטלו במקביל, הן על הנהג והן על הולכי הרגל, היו למעשה ניסיון לאזן על "זרימת התנועה".

[%Psakdin%]

במקרים בהם הולך רגל נפגע על מעבר חצייה, לא קיימת בהכרח חזקת רשלנות כלפי הנהג וזאת למרות ההוראות בתקנות התעבורה. אכן, הנהג חייב להאט את נסיעתו לפני המעבר וזאת על מנת שיתאפשר לו להגיב במהירות במידה והולך רגל "יקפוץ" לכביש. עם זאת, במידה והנהג נוסע בצורה אשר "איננה מסכנת את הולכי הרגל", מוטל על האחרון "לפנות את הכביש מהר ככל האפשר". במקרים בהם אדם נפגע לאחר שהוא "רץ פתאום אל תוך מעבר חצייה", אין להרשיע את הנהג על כך שהאחרון לא התמהמה ו/או עיכב את התנועה, וזאת משום שהוא מחויב גם לצרכי התנועה ולא רק לבטיחותם של הולכי הרגל.

במקרה דנן, נקבע כי מעדויות העדים למקרה ניתן היה לקבוע שהנאשם עצר מספר מטרים לפני מעבר החצייה ואפשר חצייה בטוחה של מספר הולכי רגל. לגרסתו (אשר נתמכה על ידי אחד העדים האובייקטיביים), הוא נסע באיטיות קדימה רק לאחר שהכביש התפנה. "או אז", נכתב בהכרעת הדין, "הולך הרגל הפתיע את הנאשם תוך שהוא מתפרץ לכביש בפתאומיות". אי לכך, לא הוכח כי הנאשם היה יכול למנוע את התאונה ו/או שהוא התרשל