פגיעה ברכב חונה ללא השארת פרטים, מה קובע החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 2.0 מתוך 5

נהגים המעורבים בתאונת דרכים חייבים למסור את פרטיהם, גם אם הם סבורים שלא נגרם כל נזק. תקנה 145 לתקנות התעבורה קובעת כיצד נדרש לנהוג נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים ללא נפגעים, וקובעת כי נהג שהיה מעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר או ברכוש אחר שאינו רכב, הנמצא על הדרך או בסמוך לה, ונגרם נזק לרכב או לרכוש, מחויב למסור בו במקום לנהג של הרכב שנפגע או לבעל הרכוש או לשוטר שהזדמן למקום פרטים מזהים.

הנהג הפוגע מחויב למסור את שמו מלא, כתובת מגורים עדכנית, מספר הרכב, מספר רישיון נהיגה, שם חברת הביטוח ומספר פוליסת הביטוח. אי השארת פרטים מהווה עבירת תנועה אשר גוררת עמה הגשת כתב אישום בבית המשפט לתעבורה, הטלת קנסות כספיים, פסילה מנהלית ועונשים נוספים, על פי חומרת העבירה ותוצאותיה וכן נסיבות אישיות של הנאשם.

נהג שלא מסר את פרטיו עובר על החוק

במקרים שבהם נגרם נזק בלבד, המשטרה לא מתערבת אלא מפנה את הצדדים להליך אזרחי. ההלכה היא שכל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים או נחשד בכזאת, נדרש למסור את פרטיו. במצב זה, הנהג אינו יכול לטעון כי לא נגרם נזק לדעתו ולכן לא מסר את פרטיו, או לטעון כי קודם הצד השני נדרש למסור את פרטים ואז ימסור הוא את פרטיו, או לטעון כי התכוון למסור את פרטיו מאוחר יותר וכדומה.

בתי המשפט נוטים להחמיר עם נהגים שברחו ממקום התאונה מבלי למסור פרטים מזהים ונוטים לגזור עונש מחמיר, גם כאשר האירוע מסתכם בנזק לרכב בלבד, מאחר שמדובר בהתנהגות בריונית לכל דבר אשר אינה עולה בקנה אחד עם המוסר. על בתי המשפט להגן על הציבור מפני התנהגות זו. והקו המנחה את בתי המשפט במצבים אלו, הוא האינטרס הציבורי והערכים החברתיים שעליהם הם מנסים להגן.

נהגת שפגעה ברכב ברחה מבלי למסור פרטים

בית משפט לתעבורה ירושלים נדרש לקבוע את עונשה של נהגת, אישה נשואה שעובדת כמפעילה בגני ילדים, אשר פגעה ברכב וברחה מהמקום מבלי למסור פרטים מזהים. על פי גרסת המשטרה, במאי 2007, בשעת צהריים, הנאשמת נכנסה מרחוב אחד לשני בירושלים ופגעה ברכבו של המתלונן שהגיע משמאל.

לטענת המתלונן, מאחר שהנאשמת לא נתנה זכות קדימה כנדרש היא פגעה ברכבו בדופן הימנית. הפגיעה גרמה לשריטה והורדת צבע ברכב. על פי תיאורו, הנאשמת יצאה ממכוניתה והחלה לגדף אותו ואת אשתו שנסעה עמו. בסופו של דבר כאשר ביקשו ממנה פרטים, היא נכנסה לרכבה ונמלטה מהמקום מבלי למסור פרטים מזהים.

גרסתו של המתלונן נתמכה בעדותו של עד ראיה שנכח במקום התאונה, אשר אין לו כל קשר למעורבים. העד הצהיר כי עמד ופרק משאית כאשר ראה את התאונה ואף את התנהגות הנאשמת לאחריה. לדבריו, הנאשמת התנהגה באופן לא מכובד ולא ראוי ונמלטה מהמקום מבלי להשאיר פרטים. לדבריו, לאחר שהנהגת נמלטה, הוא ניגש למתלונן, מסר לו את פרטיו ואמר כי הוא מוכן להעיד אודות המקרה. הנאשמת הודתה שלא מסרה פרטים, אולם לטענתה איש לא דרש ממנה פרטים, וכלל לא נגרם נזק באירוע.

בית המשפט העדיף את גרסתו של המתלונן שנתמכה בעדותו של עד הראיה, והרשיע את הנאשמת בעבירה של נהיגה הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2), לתקנות התעבורה, ובעבירות על תקנות 64(ג) - אי מתן זכות קדימה ו – 145(א) - אי מסירת פרטים. הנאשמת זוכתה מעבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, משום שסעיף זה אינו מתייחס להתנהגות המשקפת את התנהגותה.

בית המשפט ציין כי ישנה נטייה אנושית טבעית לברוח בעת צרה, ואף האינסטינקט הטבעי הוא להרים רגליים ולברוח מהמקום, בתקווה שבריחה מהבעיה תפתור אותה. דווקא בשל מגמה זו, צריכה התגובה להיות קשה ומרתיעה. כדי שאף נהג לא יהרהר אפילו על האפשרות של בריחה, יש הכרח ליצור אווירה שבה יהיה ברור לכל נהג כי הדבר חמור ביותר מבחינת החוק והציבור הוא להימלט מהמקום או אפילו לנסות להימלט.

בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט שקל את נסיבותיה האישיות של הנאשמת וחומרת המעשה, הגיע למסקנה כי ההגנה על הציבור חשובה יותר, לכן הטיל על הנאשמת קנס בסך 2,000 שקלים או חודשיים מאסר תמורתו. פסילת רישיון נהיגה בפועל של ששה חודשים ופסילה על תנאי של שלושה חודשים לשלוש שנים אם תעבור אחת העבירות שבהן הורשעה או כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

תד 002760/08