נהג לא נתן זכות קדימה לניידת משטרה

דרגו את המאמר

אי מתן זכות קדימה לניידת משטרה - עדות שוטר מעורב בבית המשפט לתעבורה

תת"ע 7024-10-10

פעמים רבות, הליך פלילי בגין עבירות תנועה מעמיד את בית המשפט בפני שתי גרסאות סותרות. מצד אחד הנאשם טוען לחפותו, ומצד שני עומדת גרסתם של שוטרים ועדים מטעם התביעה. לא אחת, עסקינן ממש במקרה של גרסה מול גרסה. הלכה פסוקה היא כי עדויותיהם של שוטרי תנועה בנסיבות אלה נתפסות כאמינות וחזקה על השוטר שהוא איננו מנסה להעליל על הנאשם עלילות שווא. מהו אפוא משקלה של עדות שוטר כאשר זה היה מעורב באירוע באופן ישיר? האם מדובר בעדות "חזקה" יותר מעדותו של אזרח "רגיל"? להלן דוגמא למקרה כאמור.

[%Psakdin%]

כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום בגין אי מתן זכות קדימה. "לצערו" של הנאשם, הרכב המעורב במקרה זה היה ניידת משטרה. במסגרת הכרעת הדין, בית המשפט הרשיע את הנאשם. עם זאת, בית המשפט עמד על ההבדלים בין עדות שוטר אשר ניתנת בכובעו של האחרון כ"אזרח", לבין עדות שוטרים בבית המשפט לתעבורה בכובעם כאנשי ביטחון.

הדו"ח אשר ביסס את כתב האישום נערך על ידי השוטר אשר היה מעורב באירוע. השוטר טען כי הוא נסע בניידת לבדו, ולפתע הנאשם חסם את דרכו כאשר הוא לא נותן לו זכות קדימה לפי החוק. לטענתו, הוא נאלץ לבצע בלימת חירום עד כדי עצירה. השוטר טען כי הנאשם ביקש לנסוע מהמקום ("לברוח") והוא "נאלץ" לחסום את דרכו ולהורות לו לעצור. לדבריו, כאשר הוא חסם את דרכו של הנאשם, והאחרון הבין כי הוא "הסתבך" עם שוטר, הנאשם הניח ידיו על הראש ועצר בסמוך לזירת האירוע.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום מכל וכל. לטענתו, מדובר ב"צומת בעייתי" אשר הכניסה אליו מחייבת את הרכב שבה מכיוון נסיעתו להאט. הנאשם טען כי הוא הסתכל לצדדים אך רכב מצד שמאל חסם לו את שדה הראיה וגרם לכך שהוא לא הבחין בניידת המשטרה. לטענתו, כי כאשר הוא פנה שמאלה, ניידת המשטרה נכנסה לצומת בנסיעה רציפה ללא עצירה, ועצרה כאשר היא חוסמת לו את הדרך. הנאשם טען כי אם השוטר היה ממשיך בנסיעה ישר, האירוע לא היה מתרחש. כמו כן, הנאשם הוסיף כי "המקרה לא היה כל כך דרמטי, כפי שהוצג על ידי התביעה".

משקלה של עדות השוטר

למעשה, הצדדים היו חלוקים בנוגע לשאלה האם הנאשם נתן זכות קדימה לניידת, אם לאו. היות ומדובר בגרסה מול גרסה, בית המשפט נדרש לסוגיית מהימנות עדות של שוטר אשר היה מעורב באירוע. בית המשפט העליון עסק בעבר בסוגיה של עדות שוטר מעורב מול אזרח בע"פ 4154/98 רגב נ' מדינת ישראל (פסקי דין תעבורה כרך ג' חוברת 5, עמ' 14, 22).

בפסק דין זה נקבע כי "היתרון היחסי של עדויות שוטרים בבית המשפט לתעבורה, אשר נובע מהיותם גורמים אובייקטיבים ואנשי חוק, מתבטל במקרים בהם ישנו מצב של שוטר מעורב מול אזרח. בסוגיות כגון דא, בית המשפט איננו שוקל את הניסיון או ההתמקדות של השוטר, וברור אפוא כי קיימת אינטרסנטיות לשני הצדדים". אי לכך, מוטלת על בית המשפט "זהירות כפולה ומכופלת". דהיינו, עליו לבקש להתרשם באופן טהור מעדויות הצדדים, והדברים אף אמורים בשל נטיית שופטים להאמין דווקא לעדי תביעה.

ההכרעה ושיקוליה

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי בנסיבות התיק המדובר, יש להעדיף את עדות השוטר על פני עדות הנאשם. בית המשפט הגיע למסקנתו הנ"ל על בסיס מספר שיקולים:

1. הנאשם לא היה יכול ליהנות מעדותה של אשתו אשר תמכה בגרסתו. הודגש כי כאשר בעל ואישה מעידים באותו הנושא, וגרסאותיהם זהות כמעט לחלוטין, מדובר אפוא ב"עדות של שניים שהם אחד".
2. הנאשם הודה במהלך חקירתו כי הוא "לא הבחין ברכבו של השוטר מבעוד מועד". היות והנאשם היה זה שהיה צריך לתת זכות קדימה, היה עליו להבחין ברכב המעורב בטרם עת.
3. הנאשם טען כי הוא לא הבחין בניידת בגין רכב אשר הסתיר לו את שדה הראיה. במקרים כגון דא, שומה על הנהג המבקש לתת זכות קדימה להתקדם לאט לאט ולא להימנע ממתן זכות קדימה בשל נסיבות כגון שדה ראיה חסום.
4. עדותו של השוטר הייתה, לדידו של בית המשפט, "קוהרנטית, סבירה, סדורה, עקבית ומהימנה".

לסיכום, בית המשפט קבע כי השוטר המעורב לא היה בעת הרלבנטית בתפקיד אכיפה. הוא נהג את רכבו במסגרת נסיעה מנהלתית ולא היה לאחרון כל מניע לטפול על הנאשם אשמת שווא. בסופו של היום, הנאשם הורשע במיוחס לו. "אוסיף כי באשר להתרשמותי ממהימנות השוטר כי מדבריו בנסיבות המקרה עולה גם תיאור מוחשי של תגובת הנאשם לאחר שהתבקש לעצור (הנאשם אחז בראשו עם שתי ידיו) ולא נראה לי כי השוטר יבדה מליבו תיאור ממשי שכזה של תגובת הנאשם המלמדת בדרך של התנהגות על ראשית הודאה", קבע השופט.