זיכוי מעבירת מהירות בגין העדר מיומנות בהפעלת מכשיר הדבורה

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירת מהירות בגין אי הוכחת מיומנות הפעלת הדבורה

מכשיר הדבורה הינו מכשיר אשר משמש שוטרי תנועה על מנת למדוד את מהירותם של נהגים בכבישי ישראל. לא אחת, בעקבות תוצאות המכשיר, אשר הינן "תוצאות מדעיות ומהימנות", מוגשים כנגד נהגים כתבי אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת. אחת מטענות ההגנה ה"פופולאריות" במקרים אלה הינה טענה בדבר ליקויים באופן הפעלת המכשיר.

במקרים כגון דא, ייתכן והנאשם יוכל להוכיח כי מכשיר הדבורה לא הופעל כראוי ועל כן יש לזכותו. חשוב לציין כי כאשר מוגש כנגד אדם כתב אישום בגין עבירות תנועה, נטל ההוכחה מוטל על המדינה ועליה להרימו מעל לכל ספק סביר (בדומה למשפט פלילי). להלן דוגמא לזיכוי.

מדובר במקרה בו בית המשפט נדרש לכתב אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת וקבע כי בשל אופן הפעלת הדבורה הוא מצא לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק. כנגד הנהג במקרה דנן הוגש כתב אישום לפיו הוא נסע במהירות של 160 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת הייתה 90 קמ"ש בלבד.

[%Psakdin%]

"באשר למיומנות הפעלת הדבורה", קבע השופט, "לא שוכנעתי שהתביעה עמדה בנטל אשר הוטל על שכמה". בית המשפט הדגיש כי על מנת להרשיע אדם על בסיס תוצאות מכשיר הדבורה מוטל על השוטרים בשטח למלא אחר הוראות היצרן באופן דקדקני. לא אחת, נקבע בפסיקה כי ממצא פוזיטיבי איננו יכול להיקבע על ידי בית המשפט על דרך של סבירות והשלמה וזאת משום שפעולה אשר יכולה להיראות מהצד כשולית עלולה להיות ברת השפעה על הפלט הסופי.

המדינה לא מוכיחה את הפעלת המכשיר במיומנות

"במקרים בהם המדינה מבקשת את הרשעתו של נהג מהיר על בסיס תוצאות מכשיר הדבורה, מוטל עליה להוכיח כי המפעיל הפעיל את המכשיר במיומנות ובתנאי שטח מתאימים", נכתב בהכרעת הדין. צוין כי הנאשם במקרה דנן לא ניסה להציג טענות בנוגע לאמינות מכשיר הדבורה באופן כללי, אלא רק לגבי תוצאות המדידה בעניינו הספציפי. הספק אליו ניסה הנאשם להפנות את בית המשפט היה בנקודות הבאות:

• האם עד התביעה המתין שלוש שניות לשם נעילת המהירות כפי שמודגש שעליו לעשות גם בזיכרון הדברים בעצמו?
• האם רכב השוטרים היה בזמן המדידה במצב נייח או נייד (שני המצבים מאפשרים הפעלה של מכשיר הדבורה, אך באופן שונה)?
• האם היו קיימים בכיוון נסיעתו של הנאשם עצמים אחרים?

בין הצדדים ניטשו מחלוקות בנוגע לתשובות לשאלות אשר פורטו לעיל. בית המשפט בחן את עדויות הצדדים וקבע כי עלה בליבו ספק באשר למיומנות הפעלת מכשיר הדבורה במקרה דנן. לדוגמא, בזיכרון הדברים בנוגע להפעלת הדבורה צוין במפורש שיש להמתין שלוש שניות לשם נעילת המהירות. אי לכך, לא היה ברור כיצד השוטרים הצליחו להדביק במרדף את הנאשם, וזאת כאשר הוא נוסע במהירות כה גדולה והם במצב סטאטי.

בית המשפט הדגיש כי נפלו סתירות בין עדויות עדי התביעה – השוטר והמתנדב אשר היו בניידת. לדוגמא, בעוד השוטר העיד כי מצבה של הניידת בעת המדידה היה נייח, המתנדב טען בבית המשפט כי הניידת הייתה בתחילת תנועה בעת המדידה. כמו כן, הרכב של הנאשם חלף על פני השוטרים במהירות של כ-160 קמ"ש. אי לכך, לא הוסבר כיצד השוטרים, אשר עמדו במצב סטאטי (או רק התחילו בנסיעה) הצליחו לשמור על קשר עין רציף עם רכבו של הנאשם.