פעולה של נהג תחת דוחק - זיכוי מתאונה לאחר סטייה לנתיב נגדי

דרגו את המאמר

בחירת אלטרנטיבה בכביש מתוך דוחק וגרימת תאונה
 

סטייה לנתיב הנגדי בזמן נסיעה באופן פתאומי, וגרימת תאונת דרכים, יכולה להיות מוסברת בבית המשפט במספר דרכים. אחת הדרכים לעשות כן הינה לטעון כי הסטייה לנתיב הנגדי נעשתה מתוך דוחק אשר נוצר במהלך הנסיעה, לדוגמא – סטייה של רכב לנתיב הנסיעה באופן בו הסטייה לנתיב הנגדי נעשתה על מנת למנוע תאונה. במקרים אלו, ייתכן והנהג אשר סטה מנתיבו לא יואשם כגורם לתאונת דרכים.

הנטל להסביר את הסטייה לנתיב נסיעה נגיד מונח על כתפי הנאשם וזאת בשל כלל הדרך. כלל הדרך קובע כי במקום בו רכבים נוסעים בכיוונים מנוגדים באותו הכביש, חייב כל נהג להישאר במחיצתו. על פי כלל הדרך, בהעדר נסיבות יחידות, נהג אשר יפר את כללי הדרך הינו הנהג האחראי לתאונה.

לדוגמא, בעניין בלגשווילי, נידון מקרה בו מכונית החליקה לנתיב הנגדי וגרמה לתאונה. באותו המקרה קבע בית המשפט כי הנהג המחליק לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים בכך שהנהג במהירות מופרזת ולא האט חרף העובדה שהכביש היה רטוב ממי הגשם. בפסק דין זה נכתב כי החלקה של רכב לנתיב הנגדי יכולה להעיד על רשלנותו של הנהג. במקרים אלו, עובר נטל הראיה לנהג ועליו לשכנע את בית המשפט כי אין ברשלנות עסקינן.

האם הסטייה נעשתה בעקבות סטייה של רכב אחר לנתיב הנסיעה?

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לתעבורה, נדרש השופט לבחון תאונה שנגרמה בעקבות סטייה של רכב מנתיב אחד לנתיב הנגדי. מדובר ברכב אשר כתוצאה מסטייה זו, עלה על מדרכה המפרידה בין הצדדים ופגע ברכב אשר נסע לעומתו בנתיב הנגדי.

הנהג כפר בעובדות כתב האישום ועל כן התגלגלו הצדדים לבית המשפט. בבית המשפט טען הנהג הפוגע כי נאלץ לסטות מנתיבו בגין סטייה פתאומית של רכב מימינו לנתיב נסיעתו. לדבריו, הרכב הנוסף סטה לנתיבו באופן פתאומי ובמהירות ועל מנת להילחץ מפגיעה ישירה בו, נאלץ הוא לסטות מנתיבו.

בית המשפט, בבואו לבחון את אשמתו ורשלנותו של הנאשם, נאלץ לבחון את האירוע מבלי שהוצגו בפניו ראיות חלוטות כגון דו"ח בוחן משטרתי או דו"ח סיירת ממשטרת התנועה. כמו כן, גם הנהגת המעורבת (שנפגעה מרכבו של הנאשם) לא השכילה להוכיח שלא היה כל רכב אשר סטה לנתיב נסיעתו של הנאשם. השופט ציין כי במצב דברים זה, יש לקבל את טענת הנאשם לכך שסטה מנתיב נסיעתו מחמת מצב של דוחק.

רמת הזהירות תחת לחץ איננה תואמת את רמת הזהירות מנהג במהלך נהיגה רגילה

הלכה פסוקה היא כי רמת הזהירות אשר נדרשת מנהג הנקלע למצב של דוחק, מסיבות שלא תלויות בו, איננה אותה רמת הזהירות אשר יש לדרשה מנהג בתנאים סבירים ושגרתיים. על פי ההלכה, גם בתנאי דוחק חייב נהג לנהוג באותו אופן בו היה נהג סביר נוהג במקומו.

זאת ועוד, אין בעובדה שפעולה תחת דוחק הינה פעולה אינסטינקטיבית בכדי להכשיר כל אלטרנטיבה. כמו כן, המונח איסנסטינקטיבי איננו תלוי בכישרון מולד אלא בניסיון, הכשרה ועירנות.

בפסק הדין בעניין בלגשווילי, נכתב כי "בשעת דוחק של מלכוד, אין מדקדקים עם נהג שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה גם כאשר המעשה שעשה בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית לא היה בו למנוע את התאונה שהבסיס לה הונח ע"י גורם ראשון".

כמו כן, נפסק כי על בית המשפט לבחון מה הייתה האלטרנטיבה שעמדה בפני הנהג, והאם מדובר בדרך המעידה על אופי רשלני של התנהגות יוסר, במידה וקו התנהגות אלטרנטיבי היה מביא לתוצאה דומה או חמורה יותר".

האם אכן האלטרנטיבה בה נקט הנאשם הינה האלטרנטיבה הסבירה בנסיבות העניין, בלימה וסטייה שמאלה? בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק וזאת משום שחרף העובדה שהיה סביר יותר לבלום את הרכב מאשר לסטות לנתיב השני, לא ניתן לשפוט את המקרה בדיעבד. כמו כן, השופט הוסיף כי הנזק אשר נגרם למכוניות הצדדים איננו מן החמורים ולכך יש להתייחס.