נהג אשר לא שילם קנסות בגין עבירות תעבורה - ישלל רישיונו

דרגו את המאמר

נהג שאינו יכול לעמוד בנטל הקנסות – רישיונו יישלל

בית הדין לתעבורה בירושלים הרשיע נאשם בגין נהיגה בעת שתוקפו של רישיונו פג כשנה וחצי לפני תפיסתו, וזאת מתוקף עבירה על סעיף 10 לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם טען כי רשיונו אינו מחודש אך ורק משום שאינו משלם את הקנסות אשר הוטלו עליו במשך השנים בגין עבירות תעבורה. לטענתו לא שולמו הקנסות עקב חסרון כיס וכל אשר מוסמכת רשות הרישוי הוא לבדוק את כושר ויכולת הנהיגה שלו. לדידו, שלילת זכות הנהיגה כל אימת שהינו כשיר (וכל עוונו הוא אי-תשלום הקנסות) אינה בסמכותה של רשות הרישוי.

הנאשם מציע - מאסר במקום הכסף

הנאשם הוסיף והסביר כי מצבו הכלכלי הינו בכי רע וכי הוא סובל מהתמוטטות כלכלית שאת סופה אין לראות בשלב זה של חייו. לטענתו, לא יוכל לעולם לשלם את קנסותיו וכל חייו ישאר חסר רשיון נהיגה. זאת ועוד, הנאשם ביקש מבית המשפט להציע בפניו דרך חלופית לשאת בעונשו כגון מאסר או פסילה ארוכה.

הסעיפים המתאימים לדיון בטענותיו של הנאשם הינם סעיף 70 (23)(א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 ותקנה 172 ב’ לתקנות התעבורה אשר הותקנה מכוחו של סעיף 70 הנ"ל.

סעיף 70 (23)(א) קובע כי התנאת מתן רישיון או חידושו תלויה בתשלום כל קנס העומד כנגד המבקש וניתן בגין עבירות תנועה. תקנה 172 ב’ לתקנות התעבורה מוסיפה וקובעת כי רשות הרישוי רשאית שלא ליתן או לחדש רישיון נהיגה עד שיוכיח המבקש כי כל קנס אשר עומד כנגדו - שולם.

מן הכלל אל הפרט

לאחר שהתחקה בית המשפט אחר דבריו של המחוקק, קבע השופט אביטל חן כי קמה לרשות הרישוי הסמכות לשלול רישיונו של נהג אשר קנסות בגין עבירות תעבורה עומדים כנגדו. בעניין מצבו הכלכלי של הנאשם, קבע השופט כי אכן מדובר בסוגיה מורכבת הדורשת התערבות חקיקתית:

"הנאשם בתיק שבפני מעורר קושי המצריך לטעמי מחשבה מצד המחוקק, שכן יכול אדם להיקלע למצב של חסרון כיס ויתכן כי יש להעניק לאנשים הסובלים ממצוקה כלכלית מוכחת (חייבים מוגבלי אמצעים, פושטי רגל וכיו"ב), דרך חלופית לשאת בעונשים המוטלים עליהם גם כאשר מדובר בעבירות מסוג ברירות קנס.

יתכן וראוי ליצור מנגנון לפיו יוכל נאשם לרצות עונש מאסר, ויתכן גם בדרך של עבודות שירות על מנת לכפר על מעשיו ולשלם חובו לחברה במקום לשלם קנס כספי".

בית המשפט: הנאשם עשה דין לעצמו

עם זאת, מכיוון שידע הנאשם כי רישיונו איננו בתוקף, ומשכך בחר לעשות דין לעצמו ולנהוג תוך כדי שהוא מבצע עבירה, הרשיע אותו השופט בהאשמות המיוחסות לו מתוקף סעיף 10 א’ לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961:

"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר".