משפט תעבורה: סוגיית הקשר הסיבתי והגורם הזר המתערב ומבחן הצפיות

דרגו את המאמר

נהג נרדם, חברו הזיז את ההגה, וכתוצאה מכך נגרמה תאונה – האם רשלנות הנהג?

אדם נהג ברכב כאשר לצידו יושב חברו ובמושב האחורי יושבים שני טרמפיסטים. בשלב מסוים נרדמו חברו של הנהג ואחד הטרמפיסטים. הטרמפיסט השני, אשר חשש מנהיגתו של הנאשם, נשאר ער. לפתע, הבחין הטרמפיסט השני כי הרכב סוטה לנתיב הנגדי ורכב אחר נוסע לכיוונו. הטרמפיסט ניסה להעיר את הנהג פעמיים וכתוצאה מכך התעורר חברו של הנהג.

החבר, אשר הבחין במתרחש, ניסה להחזיר את הרכב לצד ימין של הכביש על ידי הסטת ההגה. הנהג התעורר והסיט את ההגה בחזרה לצד שמאל. כתוצאה מהסטה זו, נגרמה תאונה קטלנית אשר הביאה למותו של הטרמפיסט אשר ישן בספסל האחורי. האם יש להרשיע את הנאשם בגרימת מוות ברשלנות, והאם היה עליו לצפות סיטואציה בה הנוסע שלידו יזיז את ההגה ימינה והדבר יוביל לתוצאה קשה.

גרימת מוות ברשלנות, האמנם?

בית המשפט קבע כי למרות שמדובר במקרה נדיר, אין הוא כה נדיר בארצנו. מבחינת הקשר הסיבתי, הוכחתו דורשת עמידה בשני אלמנטים – משפטי ועובדתי. הקשר הסיבתי העובדתי גורס כי בשל הפרת חובת הזהירות, נגרמה התוצאה הקשה. ניתן לבחון זאת על דרך השלילה, האם התאונה הייתה מתרחשת גם לולא הירדמותו של הנהג והסטת ההגה תוך כדי התעוררות – שמאלה.

בית המשפט קבע כי ניתן להניח ברמת וודאות מספקת שהקשר הסיבתי העובדתי אכן התקיים במקרה דנן. לאחר קביעת הקשר הסיבתי, יש לקבוע האם התקיים במקרה דנן הקשר המשפטי. דהיינו, האם ארע מאורע או מעשה שיש בו, מן הבחינה המשפטית, כדי להפסיק ולנתק את הקשר הסיבתי העובדתי. לאמור, האם הסטת ההגה על ידי החבר, מנתקת את הקשר בין הסטייה בעקבות ההירדמות לבין התאונה.

סעיף 309(5) לחוק העונשין מגדיר גרימת מוות ברשלנות באופן הבא – "יראו אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר, אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר". מבחינת מקרה דנן, ניתן להרשיע את הנאשם בגרימת מוות ברשלנות גם כאשר להתערבותו של חברו (אשר ישב לידו) היה "חלק בתאונה" והתערבות זו "השפיעה על נהיגתו".

בית המשפט נדרש אפוא לענות על השאלה – האם העובדה כי בין מעשהו הרשלני של הנאשם לבין התוצאה, השתרבב מעשה רשלני נוסף, מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנאשם לבין התאונה. בפסק הדין נקבע כי יש לענות על שאלה זו בשלילה.

"הנהג דכאן נרדם במהלך הנסיעה ובעקבות כך סטה רכבו לצד הכביש. אין ספק כי לולא הירדמות זו, לא היה הרכב סוטה כאמור", נכתב בהכרעת הדין, "במקרה זה, חברו של הנאשם לא היה נזקק כלל למשוך את ההגה לימין. יתרה מכך, פעולתו של החבר, בנסיבות העניין הייתה הייתה סבירה ואף מתבקשת".