הרשעתו של מפקד יחידת התנועה של המתנדבים בנהיגה בחוסר זהירות

דרגו את המאמר

 

בית המשפט המחוזי נדרש לבחון ערעור אשר הונח לפתחו על הכרעת בית המשפט לתעבורה. בית המשפט לתעבורה זיכה את המשיב מגרימת מוות ברשלנות והרשיע אותו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. מדובר בתאונה אשר התרחשה בערב יום העצמאות, כאשר המשיב - שוטר בתפקידו - שימש כמפקד יחידת התנועה של המתנדבים במסגרת החג.

 

על פי עובדות כתב האישום, המשיב נהג ברכב משטרתי, כאשר הנורה הכחולה מהבהבת. בצומת הרחובות שפירא והרצל באשדוד, בה שירת המשיב, הוצג מחסום משטרתי אשר נועד לחסום כניסה של רכבים למקום. המשיב הגיע למחסום על מנת לעמוד על מספר המתנדבים במקום. לאחר שיחה קצרה עם המתנדבים, פנה המשיב שמאלה באור אדום. באותה העת הגיע למקום בנתיב הנסיעה הנגדי, אשר האור ברמזור לכיוונו היה ירוק. נהג הרכב המעורב הבחין ברכב המשטרתי הפונה לכיוונו, וכתוצאה מכך פנה לימין, עלה על המדרכה ופגע בהולך רגל. הולך הרגל נפגע באורח קשה ונפטר מפצעיו.

 

כתב האישום ייחס למשיב רשלנות בגין אי ציות לרמזור אדום, חסימת דרכו של הרכב המעורב, אי הבחנה ברכב המעורב אשר הגיע מימין באור ירוק ומניעה ממנו להשלים את חציית הצומת בבטחה. בית המשפט לתעבורה, לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, קבע כי לא הוכח מעל לספק סביר כי יש להרשיע את המשיב בגרימת מוות ברשלנות. התביעה, אשר לא השלימה עם תוצאת הכרעת הדין, ערערה על זיכויו של הנאשם לבית המשפט מחוזי. 

 

בערעורה טענה התביעה כי בית המשפט לא נימק כנדרש מדוע נותק הקשר הסיבתי בין התוצאה המצערת (מותו של הולך הרגל) לבין רשלנותו של המשיב. המדינה הוסיפה כי גם נהיגתו של הרכב המעורב במהירות מופרזת איננה יכולה להביא להתרת הקשר הסיבתי בין מעשי המשיב לתאונה.  

 

השופט ניל הנדל ציין בפסק דינו כי מדובר ב"שאלה משפטית יפה" - האם רשלנותו של הנהג המעורב, בכך שנסע במהירות מופרזת בצומת באור ירוק, מנתקת את הקשר הסיבתי בין חציית הרכב על ידי המשיב באור אדום, לבין התאונה. עם זאת, בית המשפט ציין כי הוא אינו נדרש להכריע בשאלה זו. לאמור, גם אם התיאור בכתב האישום של התנהגות הנאשם עולה כדי רשלנות, אין זה אומר כי תיאור זה הוכח.

 

זיכויו של המשיב במקרה דנן התבסס על שני נושאים עובדתיים. ראשית, נשאלה השאלה האם המשיב פנה לצומת באור אדום והאם מערכת הרמזורים במקום הייתה תקינה. בית המשפט לתעבורה קבע כי התביעה לא הוכיחה כי יש לענות בוודאות על שתי שאלות אלו בחיוב.

 

בית המשפט קבע כי הבוחן המשטרתי ראה האור הירוק ברמזור ממרחק של חצי קילומטר ולדעתו, במרחק האמור האור הירוק של אותה הפאזה יסתיים. דהיינו, ייתכן כי כאשר הנהג המעורב הגיע לצומת, נדלק ברמזור בכיוונו האור האדום. כמו כן, על פי רוב, כאשר התביעה מבקשת להרשיע אדם אשר גרם לתאונת דרכים קטלנית, מפנה היא את בית המשפט לממצאים מדעיים. במקרה דנן, הבוחן המשטרתי לא הציג חומר מדעי אשר תמך בעמדות המדינה.

 

לסיכום עניין זה, נראה כי עיון בהכרעת הדין לימד על כך שבית המשפט לתעבורה זיכה את המשיב בשל העדר ממצאים סופיים בנוגע לבהירות התמונה. "מאחר ועמדה זו מנומקת על סמך בדיקת העדויות שהושמעו, אין לשלול אותה, וודאי אין לשלול קיומו של ספק סביר", נכתב בבית המשפט המחוזי.

 

עניין נוסף אשר הביא לזיכויו של הנאשם היה סוגיית החסימה. המדינה טענה כי רכבו של המשיב חסם את דרכו של הרכב המעורב, ועל כן זה האחרון נאלץ לעלות על אי תנועה ולפגוע במנוח. עם זאת, לאחר שהחומר נבדק על פרטיו, עדיין לא היה זה ברור לחלוטין באיזו מידה הרכב המשטרתי חסם הדרך. לא זו אף זו, המדינה התקשתה להוכיח מתי סטה הרכב המעורב מהצומת ומה גרם לו לעלות על אי התנועה.